המסר של ערי הלויים

ערי הלוויים מייצגות משמעות משולשת –

1.      מי שלא נלחם על הארץ לא יקבל בה נחלה, אבל יש לו זכות בסיסית למגורים ראויים; אין זכויות באדמה בלי חובות בהגנה עליה.

2.      הלוויים יגורו בעריהם המיוחדות בכל נחלות השבטים ולא יתבדלו, כדי שתוכל להיות להם השפעה בכל הארץ.

3.      ערי הלוויים מתווספות על ערי המקלט ומסייעות בהגנה על הארץ ועל החברה מפני שפיכות דמים.

הרמב"ם כתב (בסוף הלכות שמיטה ויובל), שלומדי תורה בישראל יכולים לזכות במעמד דומה לזה של בני לוי, וציבור חרדי גדול בארץ מאמץ תפיסה זו. אך אם לוקחים בחשבון גם את הוראות התורה ביחס לערי הלוויים, צריך לפזר יישובים כאלה בכל הארץ, ולהטיל עליהן משימות מוסריות-חברתיות כמו מקלט והגנה, ומי שרוצה זכויות נדל"ן בארץ ישראל חייב לקחת חלק בהגנה עליה. נכון בהחלט, שרוב הציבור החרדי מסתפק בהחלט במועט של מגורים בסיסיים וחי בצניעות רבה, אולם ההתבדלות היא עדיין סימן היכר מובהק בקרבם.
כאשר נעיין מעט ברשימות ערי הלוויים בפרק נגלה, שחלק מהן היה רק בגדר תכנית תיאורטית, כי ערים רבות טרם נכבשו (כגון: גזר, תענך, רחֹב, נהלל), כמפורש בתחילת ספר שופטים (א', כז-לב); התכנית כולה נראית כהמשך ברור לתכניות ההתנחלות העתידית שהוגדרו בפירוש בפרק י"ג (א-ז), ולא לגמרי ברור כמה מכל ערי הלוויים אכן קמו ופעלו לפי תכנית שילֹה.
הסיכום הנפלא של הפרק – "הכל בא", עומד לכאורה בסתירה גלויה מול פרק י"ג, ופרק א' בשופטים, וכנראה יש לכלול בו התניה – אם כל התכניות תתבצענה עד תום ברצון ה'.

באדיבות אתר 929