המסר של ספר יהושע

סיפור כיבוש הארץ המסתיים בפרק זה, הוא סיפור בעל קווים סכמטיים ברורים. בשלושה פרקים רצופים מתואר כיבוש הארץ בשלושה שלבים – כניעת הגבעונים, מלחמת מלכי הדרום ומלחמת מלכי הצפון; קודמות להם מלחמות יריחו והעי, שלא באו אלא להעמיד שני מודלים של מלחמה בשם ה', חיובי ושלילי. סיפור הכיבוש מתפתח והולך בקוים ספרותיים: ממדי המלחמה הולכים וגדלים, מסוכנותה הולכת ומתגברת, ועמה הולך וגדל יהושע כמפקד עצמאי ויוזם ומעז ומנצח. בתחילת הספר הוא נזקק לנס גלוי ואף נכשל; במלחמת מלכי הדרום עדיין הוא נעזר באבנים גדולות מהשמים, ובמלחמת הצפון הוא כבר משיג את יתרונו לבד לגמרי ומתגבר על הקואליציה הגדולה והחמושה ביותר שעומדת מולו.

כל תיאורי הכיבוש בשלושה פרקים אלה הם סכמטיים, וחוזרים בהם ביטויים כגון "ביום ההוא", "בעת ההיא", לכידה והחרמה, "לפי חרב" ו"לא השאיר שריד". כבר בסיפור עצמו ברור שלא הכל קרה כך. הקרב על ירושלים, שעמדה במרכז הברית הדרומית, לא נזכר – ואכן כיבושה בפועל מתרחש בימי דוד מאוחר הרבה יותר; ערים שחרבו לכאורה, שבות ונזכרות שוב כגורם קיים מאוחר יותר, ושמות של כובשים אחרים, כגון כלב ועתניאל, שזורים גם הם בסיפור (ויחזרו כסיפורים עצמאיים בספר שופטים). ברור מכל זה שאין כאן תיאור היסטוריוני ומתעד של האירועים. אף האמירות הכוללות, כגון "הכל בא", המעידות כביכול על סיום כיבוש הארץ כולה, מופרכות מיד כבר בפרק הבא. אין כאן אלא תיאור כוללני, בעוד הפרטים נשארים עניין לספרים אחרים ולתעודות אחרות לעסוק בהם.

הרוצה לעמוד על טיבו של הסיפור, אל לו לקרוא את סיפורי הקרבות אחד אחד ולחפש בהם ריאליה מדויקת, אלא עליו לקרוא את הספר כולו כספר, כסיפור אחד ואחיד, מכיוון שאין הספר הזה בא ללמד כיצד נכבשה הארץ, ואף לא כיצד יש לכובשה מבחינה צבאית. הספר הזה בא ללמד מה משמעם של חיים בברית עם הא-לוהים; כיצד צריך עם העומד מול א-לוהיו לנהוג; מה מחייבת ברית כזו ומה היא מבטיחה ומהן תוצאות התנהגות כזו או כזו; וכיצד משמשת ארץ ישראל, הגיבורה הסמויה של רוב סיפורי המקרא, כבמה למחזה הגדול הזה, של העם ההולך בשם ה', ברע ובטוב. 

באדיבות אתר 929