המסע במדבר - משל וסמל לדורות

הפסוק "ויהי בנסֹע הארֹן" (לה) הינו מובדל ומיוחד, ויש לראותו כפסוק־מפתח לכל פרשת המסע: בנסוע הארון התפלל משה: "קומה ה' ויפֻצו אֹיביך וינֻסו משנאיך מפניך" (שם). משמע, בעת המסע, מתעוררים כוחות אויבי ה' ומשנאיו.

בניגוד למצבו היציב בשעת החניה, הרי שבזמני מסע מתערערים הסדרים ומתעוררות בעיות שעליהן התפלל משה "קומה ה' ויפֻצו אֹיביך". יתרו, ששמח לשבת עם מחנה ישראל בעת שלוותו, מיהר לעזוב אותו עם תחילת המסע — סימן הוא לדורות הבאים, שזמן מסע הוא זמן שבו הגֵרים והנספחים נחלשים, מתרופפים ועוזבים. ספקות, תאוות ויצרים מתחזקים, עד כדי ערעור על תכלית הנסיעה מחד גיסא, ועל המנהיגות המובילה מאידך גיסא. הערעור על משה מגיע עד תוך ביתו: "ותדבר מרים ואהרן במשה" (במדבר י"ב, א).

"תיפח רוחו" — כך נאמר בזוהר בפרשתנו על מי שחושב שסיפורים בתורה לא נועדו אלא להעיד על המעשה כהווייתו ההיסטורית. כל סיפורי התורה, קובע הזוהר, אינם מעשיות של הדיוטות, אלא יסודות מהותיים של תורת אמת. חשיבותם היא כללית ונצחית בדיוק כמו פרשיות המצוות שבתורה. 

מעתה יש לחזור וללמוד את סדרי המסע מתוך השקפה זו. מבנה המחנה אינו רק תיאור מן העבר ואינו נקרא רק כפשוטו, אלא הוא גם משל וסמל לדורות, כיצד יש לארגן את עם ישראל כשהוא "צועד בדרכו" בשלבים השונים של תולדות האומה. יש להפנים את חשיבותו של "מחנה שכינה" בלִבה של האומה. יש להבין את תפקידם של החלוצים ההולכים לפני העם ולברר מי הם הראויים לשאת בתפקיד זה, בכל דור. יש להגדיר את תפקידם של "נושאי הארון" ואת הפטור שלהם מתפקידים אחרים. ואין לשכוח את חשיבותו של השבט המאסף, ואת הצורך לאסוף את "הנחשלים אחריך", בקצה המחנה, כדי שעמלק לא יוכל להגיע אליהם ולזנב בהם מאחור. לכידותו של מחנה ישראל וחלוקת תפקידים נכונה בתוכו, הם תנאי חשוב להצלחת העם במסעותיו בנתיבות החיים, בכל הדורות. בתמצית הכול חשובה התודעה של "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" (ט', כג), והתפילה: "קומה ה' … וינֻסו משנאיך מפניך" (לה).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר