המסע אל היעד

הר סיני מייצג אידאל דתי ומוסרי שיש לממשו בארץ ישראל;
במהלך ספר במדבר יש להקים את "מחנה ישראל" – הגוף הלאומי שעליו מוטלת המשימה של מימוש האידיאל הדתי בארץ ישראל. בני ישראל באים אל ערבות מואב שעל הירדן רק כאשר התהליך הזה מגיע לסיומו, והעם מוכן ליישם את חזון הר סיני.

בתחילת ספר במדבר מתוארת הקמת המחנה על כל היבטיה: הפרשייה הראשונה מונה את נשיאי השבטים; אחר כך עוברת התורה לתיאור המפקד, ובכך מדגימה את יצירת הקהילה הרב-ממדית על יחידות המשנה שלה (עין בוחנת תגלה מרכיבים נוספים, שלא עמדנו עליהם, המשלימים ובונים את המחנה); ואחר כך בא תיאור מפורט של מחנה הלוויים לחלקיו והתייחסותו ל"מחנה שכינה".

ספר במדבר מבדיל בין שני דורות: הדור שיצא ממצרים וקיבל את התורה בהר סיני, אך בסופו של דבר נכשל במשימה ונשאר במדבר, עומד מול הדור שקם במדבר, והגשים את ייעודו במעבר הירדן ובכניסה לארץ ישראל. הניגוד בין שני הדורות הוא אחד המסרים המרכזיים של ספר במדבר.

ספר במדבר, "חומש הפקודים", גם מתעלם מסדר הזמנים, ומקדים את המפקד לחנוכת המשכן, על מנת להציג את הנושא העיקרי של הספר: הקמת "מחנה ישראל". ואולם, הניסיון הראשון נכשל, והעם שהיה במחנה נידון למות במדבר, בעקבות חטא המרגלים. אך הדור השני ירש את הדור הראשון, וספר במדבר ממשיך ומתאר את קורותיו ואת המחנה שהקים. מחנה זה מוקם בפרשת פינחס – במנייה נוספת של האנשים, בהצבת כל אדם בתפקידו, במינוי הנשיאים ובהגדרת יחידות המשנֶה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון