המסמך הגואל

בתוך התסבוכת הזאת, כשיהודה הקטנה מוקפת צוררים שמצליחים לעצור בה את הבנייה בכוח, ולשנות ביחס אליה אפילו את המדיניות הפרסית הכללית של זכויות אוטונומיות – איך אפשר היה לדעת, שדווקא דריוש (ה-1) ינהג בצורה כל כך שונה?

התשובה נמצאת בדברי הנביאים חגי וזכריה המוזכרים גם כאן, בפרקי זרובבל שב'עזרא' (ה, א-ב; ו, יד), כמי שהובילו את זרובבל המנהיג ויהושע בן יהוצדק הכוהן הגדול לחידוש הבנייה בבית ה'. הצוררים פעלו מיד לעצור את הבנייה, אך חששו מדריוש ושלחו שוב כתבי "שטנה".

מנהיגי היהודים בירושלים פנו גם הם למלך דריוש, וגם הם הציעו לחפש בארכיון של כורש ("בית גִנְזַיָא"; ה, יז), כדי לבדוק באמת את זכויות היהודים בירושלים. דריוש קיבל את עצת היהודים, הוציא צו לבדוק בארכיון אשר נמצא דווקא "באַחְמְתָא" בירת מדי העתיקה, ובזכות זה אנו יודעים על ה"דִכְרוֹנה" (=זיכרון של התחייבות) שנלוותה להצהרת כורש, וכאן התחולל המפנה המכריע (ו, ג-יב).

דריוש נתן תוקף מוחלט להתחייבויות ה"דִכְרוֹנה", וציווה על "תַתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה", השליט הפרסי על כל המדינות מדרום לפרת, ובכללן כמובן שומרון ויהודה, לבצע במדויק את כל מה שהיה כתוב "ברִשיוֹן כורש" הגנוז!

בניגוד להצהרת כורש הגלויה, ב"דִכְרוֹנה" התחייבה הממלכה הפרסית לממן את בניית "בית א-להא בירושלֶם" במידותיו העתיקות מימי שלמה, עם שלושה נדבכים של אבני גזית ונדבך של עץ.[1] וכל זה על חשבון בית המלך! שבי הגולה לא נאלצו עוד לגייס תרומות של מתנדבים!

דריוש הוסיף גם תקציב מלא להוצאות המקדש בירושלים, עם כל הקרבנות 'דבר יום ביומו ללא הזנחה', כדי שיוכלו לעבוד את א-לוהי השמים, ולהתפלל לשלום המלך הפרסי ולשלום בניו! ושיא השיאים: דריוש הוציא צו מיוחד ולפיו 'כל מי שיפר הוראות אלה, עץ ייעקר מביתו והוא ייתלה עליו זקוף וביתו ייהרס על זה'!

זהו ההיפוך הגמור של מגילת אסתר – תלייה על עץ לא להצלת היהודים בגולה, אלא להצלת יהודה וירושלים ולבניית בית המקדש, ולמיגור כל כוח שינסה לחבל בשם א-לוהי השמים שמקדשו בירושלים.

הבנייה נגמרה בשנת שש לדריוש (516 לפנה"ס), 70 שנה בדיוק אחרי חורבנו, בשלושה ימים לחודש אדר, ואני כותב על כך בשנת ה-70 למדינת ישראל העצמאית, בשנה בה החלה ההכרה האמריקנית והבינלאומית בירושלים כבירת ישראל, בחודש אדר, 2534 שנה אחרי אותו חודש אדר בו נחנך הבית השני בשמחה גדולה, עם קרבנות מיוחדים עבור כל 12 "שבטי ישראל" (ו, יז-כב), ובחגיגת הפסח וחג המצות, כמו ביציאת מצרים.
_______________

[1] 60 אמה אורך הבית מימי שלמה (מלכים-א ו, ב), מוגדר אצל הפרסים כ'רוחב' (במבט מן הצד), ו-60 אמה גובה כולל את היסודות, וראו בפירוש 'דעת מקרא'; הנדבכים הם פרשנות פרסית ל"שלשה טורי גזית וטור כרתת ארזים" (מלכים-א ו, לו), אצל שלמה.

באדיבות אתר 929