המניע של רבקה

לב הפרשה הוא סיפור נטילת הברכות בהנהגתה של רבקה.
קריאת הסיפור ובמיוחד המשכו, עת נודע כי ליעקב היתה מיועדת מלכתחילה ברכה משלו (כ"ח, ד), מעוררת שאלה כבדה כלפי רבקה ומניעיה בגרימת נטילת ברכתו של עשו על ידי יעקב. 
הפרשנים מתחבטים בשאלה, יש המסנגרים על רבקה, ויש המוצאים פגם בהתנהלותה.
אני מבקשת לחזק את עמדת המסנגרים ולהסביר את מניעיה, ברוח ימי הלחימה*.
יצחק התכוון לחלק את ברכותיו בין בניו על פי תכונות הבסיס שלהם: "הקול קול יעקב" (כב) – כוח הדיבור והרוח, "והידים ידי עשו" (שם) – הכוח הפיזי הארצי. 
השילוב ביניהם יאפשר לכל אחד להתפתח בכיוונים המשתלבים עם תכונותיהם, וליהנות מהסינרגיה של פעולתם המשותפת.
רבקה מבינה מנבואת "ולאום מלאום יאמץ" (כ"ה, כג), ומכוח תבונתה הנשית, שליעקב עוד נכונו אתגרים ארציים שבהם יתבקש להתמודד עם אויבים מבית ומחוץ, ולאלו לא תספקנה תכונות הקול והרוח. 
"עת מלחמה ועת שלום" (קהלת ג', ח). יש עיתים שבהם נדרש אדם לצאת מבית המדרש, להקפיא לפרק זמן את שליחותו הרוחנית, ולהצטרף למאמץ הפיזי במיגור האויבים. 
נטילת הברכה שבעקבותיה נאלץ יעקב לברוח לחרן למשך עשרים שנה, אמנם חיבלה מעט בתום שאפיין את איש הרוח, אולם חישלה אותו לקראת ההתמודדויות הארציות שחיכו לו עם שובו לביתו.

________

* נכתב בעקבות מאורעות שמחת תורה תשפ"ד