ישעיהו מוכיח את חזקיהו על קשריו עם בבל מתוך התנגדות להתערבות ישראל במדיניות הממלכות השכנות. הנבואה על גלות בבל איננה באה כעונש לחזקיהו אלא כאזהרה על השלכות דרכו המדינית, אך חזקיהו אינו מקבל את התוכחה וטוען שעליו לדאוג לצרכי השעה ולא לעתיד.
פרק ל"ט מספר על תוכחתו של ישעיהו הנביא לחזקיהו בדבר יחסו אל שלוחי מלך בבל. תוכחה זו עולה בקנה אחד עם אזהרותיו של ישעיהו לאחז, שלא יבקש את עזרת מלך אשור ולאזהרותיו של ישעיהו בימי חזקיהו כנגד בקשת עזרא ממצרים (לעיל ל', ב ועוד). כל התוכחות והאזהרות האלה נובעות מעקרון-יסוד שבשיטת הנבואה, שאין למלכות ישראל להתערב במדיניותן של הממלכות השכנות ואין לה לכרות ברית עם ממלכה אחת כנגד ממלכה אחרת. מסקירה שלאחר המעשה יש לומר, כי השתלשלות המאורעות הוכיחה, שהיה בעיקרון זה גם משום תבונה מדינית עמוקה אבל בשעתם לא היו הדברים מקובלים על דעת שרי העם והמלכים, ואפילו המלך הצדיק, חזקיהו, לא שמע לאזהרותיו של ישעיהו בעניינים שבמדיניות, וביקש את עזרתן של מצרים ושל בבל כנגד אשור.
וזה היה פגם בהתנהגותו של חזקיהו וסימן שאין חזקיהו ודורו ראויים שתבוא בימיהם תשועת עולמים. ועל כן, לאחר שהודה חזקיהו בפיו שהוא מכבד מאוד את שלוחי מלך בבל, ניבא לו ישעיהו על גלות בבל, והכוונה לרמוז לו: עתה נתברר הדבר, כי במפלת סנחריב לא תמו אויבי ישראל, ועוד עתידה בבל לבוז את אוצרות מלכות יהודה ולהגלות את בני המלכות אל בבל. נראה שאין כוונת הנבואה כאן לומר, שגלות בבל היא עונש על חטאו של חזקיהו בהתנהגותו עם שלוחי מלך בבל: אלא הכוונה להזהיר אותו, כי דרכו המדינית תביא בעקבותיה שעבוד וגלות. וכך היה למעשה, שהרי הסיבות המדיניות לגלות בבל היו הבריתות שכרתו מלכי יהודה עם מצרים כנגד בבל, בריתות שהטיף נגדן ירמיהו כמו ישעיהו בשעתו, ונראה שגם אחר הדברים האלה עמד חזקיהו על דעתו, ובדבריו אל ישעיהו "יהיה שלום ואמת בימי" (י) רמז: אתה ישעיהו הנביא צופה לדורות רחוקים, אבל אני, המלך, חייב להתעסק בראש וראשונה בצרכי דורי, ואני סבור שבמדיניות שלי אבטיח שלום ואמת בימי; ואשר לדורות הבאים - אפשר שבינתיים יהיה שינוי בדברים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר ישעיהו כרך ב עמ' תז