המזמור שלא נגמר

המזמור נחלק לשלושה חלקים מלבד כותרתו (א): בחלק הראשון (ב-ג) פותח המשורר בבקשה שה' ישמע לקולו; בחלק השני (ד-יג) המשורר נזכר בעבר ומתרפק עליו; ובחלק השלישי (יד-כא) פורט המשורר את זיכרונותיו מהעבר.

בחלק השני המשורר משתמש בשורש זכ"ר ארבע פעמים, באופן שיוצר מעין שלוש זכירות שונות. בזיכרון הראשון (ד-ו) נזכר המשורר בהימצאות א-להים שהרי בזכרון השני מבהיר המשורר שה' לא נמצא כרגע: "הלעולמים יזנח אדני?!" (ח). עיקר הזכרון השני (ז-יא) הוא פנייתו של המשורר אל ה': "אזכרה ניגנתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי". בזכרון השלישי המשורר מעוניין להזכיר את מעשי ה': "אזכיר (אזכור) מעללי-יה כי אזכרה מקדם פלאך" (יב), ומכאן והלאה המשורר מפרט את מעללי ה' ואת פלאיו.

אלא שהמשורר לא מזכיר הרבה נפלאות של ה'. בעיקר הוא מתרכז בפחד המים מפני הופעת ה': "ראוך מים יחילו" (יז) וכך בפס' כ עובר לדבר על קריעת ים סוף: "בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו. נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן" (כ-כא). מכאן המשורר אינו ממשיך לספר בתהילות ה', ודבר זה תמוה, שהרי כמעט והמשורר לא הספיק לספר במעללי ה'. סיום המזמור נשמע קטוע ללא חזרה על הבקשה או סיום כלשהו.

ייתכן שהמשורר הגיע כבר למצב שהוא תיאר בתחילת המזמור: "נפעמתי ולא אדבר" (ה). המשורר קוטע את המזמור כאילו נעלמו המילים מפיו. אמנם המשורר ביקש מה' הושעה, אך ה' לא הספיק להושיע את המשורר הנתון בצרה אישית או לאומית. קולמוסו של המשורר כעין נותר על המגילה החשופה, עם מזמור שאף פעם לא נגמר.