מזמורים רבים שגורים על פה ומוכרים כלשון התפילות, אך יש גם מזמורים קשים לעיכול - רס"ג לא היה אומר מזמור פ"ט (כפי שהעיד ראב"ע בפירושו שם) בגלל מה שנראה כטענות חריפות על הפרת ברית ה' עם דוד.
מזמור קט קשה בעיניי יותר מכל, בגלל הקללות החריפות בחלקו הראשון (הרב בני לאו הפנה את תשומת לִבי לפירוש המעניין של המלבי"ם, ולפיו הקללות שבמזמור הן ציטוט מדברי המקללים את דוד - ואת דברי המקללים ההם בוודאי אינני יכול להוציא מפי) - אמנם, החלק השני המתאר את מצבו הנואש של הנרדף והמעוּנֶה, מסביר במקצת את הרקע לקללות האלה, אבל אני אינני מסוגל כלל לומר את חלק הקללות, אפילו לא בלשון חולין, ובוודאי לא כתפילה. על שונאינו בנפש אני מתפלל שה' ישפוט אותם כראוי להם, ויצילֵנו מידם - אבל אינני יכול לומר מילה אחת מעבר לזה!
אכן, במחצית השנייה של המזמור, נאמר: "יְקַלְלוּ הֵמָּה - וְאַתָּה תְבָרֵךְ"!
בכל יום, בסיום תפילת העמידה, כאשר אני מבקש (ככתוב בסידורים) - "...וכל החושבים עָלַי רעה מהרה הָפֵר עצתם וקַלקֵל מחשבתם...", אני מוסיף: "ותֵן בלִבָּם מחשבת אהבה ואחוה ושלום ורֵעוּת".
באדיבות אתר 929