המגנט הגדול

"שֶׂה פְזוּרה ('צאן אֹבְדוֹת') ישראל, אֲרָיוֹת הִדיחוּ. הראשון (=מלך שומרון) אֲכָלוֹ מלך אשור, וזה האחרון (=מלך יהודה) עִצְמוֹ (=שִבֵּר עצמותיו) נבוכדראצר מלך בבל" (יז).

אויבים רבים היו לעם ישראל מאז ומעולם, אבל אף אחד מכל השכנים "הרָעים הנֹגְעים בַּנַחֲלה..." (י"ב, יד), לא יכול היה להביא חורבן - רק מעצמות ששלטו 'בכיפה' (=הגמוניה עולמית). האימפריה האשורית החריבה והגלתה את שומרון; האימפריה הבבלית החריבה והגלתה את ירושלִַם; ובסוף ימי בית שני עשתה זאת האימפריה הרומית.

מעצמה עולמית כמו פרס ומָדַי, שכבשה את מצרים לחלוטין ושלטה "מֵהֹדוּ ועד כּוּש, שבע ועשרים ומאה מדינה" (אסתר א', א), יכלה גם לכונן מחדש אוטונומיה יהודית בירושלִַם עם הבית השני (זְרֻבָּבֶל, ואחר-כך נחמיה), וגם לעצב גלות יהודית הנשענת תמיד על "שער המלך" (מרדכי ואסתר).

כמו מגנט רב עוצמה נמשכו היהודים בכל הגלויות אל השליטים ההגמוניים ונצמדו לחסותם ('תנאֵי עוֹמַר'; 'פריבילגיות') – כאשר הערבית הייתה שפת המדעים והפילוסופיה, היו רוב היהודים דוברי ערבית; כאשר עלתה אירופה, ישבו בה רוב היהודים; אחרי החורבן של מלחמות העולם ואחרי השואה, התרכזו רוב היהודים ברוסיה ובאמריקה שעלו ל'כיפת' העולם - וגם מדינת ישראל קמה מכוח הסכמתן של שתי המעצמות, וממשיכה להתנהל מולן. כשהתחוללה קריסה ברוסיה הסובייטית, עלו לישראל כמיליון וחצי יהודים (ו"הנִלְוים עליהם"; אסתר ט', כז).

דרוש מחקר מקיף להבנת עומקו והיקפו של המגנט הזה, אבל הוא נעוץ בשורש אמונת הייחוד (המונותיאיסטית) בה' אחד "מלך העולם".
כאשר תיפול בבל (והדומות לה) - "בימים ההֵמה ובָעֵת ההיא נְאֻם ה', יָבֹאוּ בני ישראל... ובני יהודה יַחדָו, הָלוֹך ובָכוֹ יֵלֵכוּ, ואת ה' א-להיהם יְבַקֵשוּ - צִיוֹן יִשְאָלוּ..." (נ', ד-ה).

באדיבות אתר 929