מתוך קטעי הדברים עלינו להבין שהתחולל עוד משבר חמור ביותר בירושלים, כהמשך לאיגרות "השטנה" ולביטול הבנייה מימי כורש עד דריוש

 

בתחילת דרכי כמורה, היה לי ויכוח עם מורה ותיק שגם השתתף בכתיבת פירוש למקרא, אודות הסיפור של "חנני אחד מֵאַחַי, הוא ואנשים מיהודה" (א, ב). הייתכן שנחמיה שמע לראשונה על חורבן ירושלים על חומותיה ועל השבי בידי הבבלים, כמה דורות אחר כך?[1]

אמר לי: 'וכי לא שמעת על יהודים שהתעוררו לפקוד את ירושלים וחורבותיה אלפי שנים אחרי החורבן (השני, בידי הרומאים)? אני טענתי בתוקף, שמדובר במאורע טרי, שאירע בימי עזרא ונחמיה תחת מלכות ארתחששתא (ה-1; 424-465 לפנה"ס). כאשר הצוררים, כנראה סַנבַלָט השומרוני, טוביה העמוני, יחד עם אדומים וערבים, הצליחו לפרוץ בחומת ירושלים, לשרוף את שעריה, לקחת שבויים, ולהשפיל את יהודה עד עפר. זה היה השיא במאבק המתמשך (מאז הצהרת כורש) נגד שיבת ציון של יהודי הגולה, ונגד בניית ירושלים.

אחת מטענות הנגד הייתה, שלא שמענו שום עדות לחורבן נוסף בירושלים אחרי הבבלים, אבל אני טענתי, שמאורעות רבים לא סופרו לנו כלל, או נותרו מהם רק רמזים. אין שום תיאור ולא הסבר להיעלמו של זרובבל מזרע דוד, אשר כבר ישב על כסא המנהיג (=הפֶּחה) באישורם של כורש ודריוש, ואחריו לא מצאנו עוד מנהיג מבית דוד בירושלים; באותו זמן נעלמת גם הנבואה, נבואות החזון הגדולות של זכריה, כמו של ישעיהו ויחזקאל, התקיימו רק בחלקן, ולא סופר במפורש על מה ולמה.

מתוך קטעי הדברים עלינו להבין שהתחולל עוד משבר חמור ביותר בירושלים, כהמשך לאיגרות "השטנה" ולביטול הבנייה מימי כורש עד דריוש (עזרא ד, כג-כד), כאשר הגיעו הצוררים לירושלים בכוח צבאי, ב'זרוע וחיל'.

גם עזרא (ט, ז) כבר בכה בתפילתו על ההפקרה "ביד מלכי הארצות, בַּחרב, בַּשְבי וּבַבִּזָה וּבְבֹשֶת פָּנים כְּהיום הזה", ולא קשה להבין, שדווקא עליית עזרא וחיזוק כוחה של יהודה בכמה אלפי אנשים, גרמו להתקפה קשה נוספת ולשרפת שערי העיר ביד אותם הצוררים שיופיעו בהמשך וינסו לסכל ולמנוע את שיקום ההריסות בידי נחמיה.

השמועות הקשות הגיעו גם לשושן, ונחמיה (א, ד-יא) הגיב בצום ובתפילה, כמו דניאל (ט, ג-יט), כמו עזרא (ט, ה-טו), ובכל התפילות בולט הווידוי על 'חטאינו ואשמותינו'. והנה בפתיחת התפילות יש דווקא דמיון בין נחמיה (א, ה) לדניאל (ט, ד):

"אנא ה' א-להי השמים, הא-ל הגדול והנורא,
שֹמֵר הברית וָחסד לאֹהֲבָיו ולשֹמרֵי מִצוֹתָיו; ...".
"אנא א-ד-נ-י, הא-ל הגדול והנורא,
שֹמֵר הברית והחסד לאֹהֲבָיו ולשֹמרֵי מִצוֹתָיו;...".

עזרא פתח בווידוי (או שפתיחת השבח לא נכתבה), בעוד דניאל ונחמיה התוודו אחרי פתיחת השבח, שנשענה על צירוף מתפילות משה (דברים י', יז + ז', ט), ושניהם השמיטו משם ה' את שבח "הגבור" – לדעת חז"ל[2] בכוונה מרומזת בתוך התחנונים, כי בחרפה הזאת בירושלים, "איה גבורותיו"?
__________________

[1] אכן כך פירש רש"י, אבל ב'דעת מקרא' כתוב, כדעתי.
[2] יומא סט ע"ב; בגמרא נזכר רק דניאל, ולא נזכר נחמיה, אך דווקא ההקבלה ביניהם מראה על כוונה מדויקת בהשמטת השבח לגבורותיו בעת חרפה ושפלות; וראו מאמרי 'ראשית תפילת הקבע', באתר שלי.

באדיבות אתר 929