הכרחי לבער את העבודה הזרה

המעשה החותם את מרד יהוא, והראשון שעשה יהוא לאחר שנתבסס כמלך ישראל בשומרון, הוא השמדת עבודת הבעל מישראל.
לא מצאנו נבואה מפורשת על כך, לא בדברי אליהו לאחאב בכרם נבות ולא בדברי הנער הנביא אל יהוא ברמות גלעד. ואף על פי כן נראה כי מעשה זה של יהוא מהווה סיום נאות לפעולותיו הקודמות בהשמדת בית אחאב. ברור שהמאבק הבלתי מתפשר בבית אחאב מחייב גם את מחיקת טביעת חותמו של בית זה על ישראל – את עבודת הבעל.
למעשה זה של יהוא ישנו כמובן רקע במצוות התורה, המחייבת עובדי עבודה זרה בעונש מיתה. אולם יהוא הרג את עובדי הבעל וכוהניו שלא על פי הפרוצדורה המשפטית הרגילה. זו מחייבת לדון כל עבריין בפני עצמו (וביום אחר), ולחייבו בבית דין רק על פי התראה ועדים.
לפיכך עלינו לומר כי הרקע המשפטי למעשהו של יהוא היה זכותו של המלך לדון ולהרוג אף שלא על פי כללי המשפט הרגילים, כאשר הדבר נחוץ לטובת העם.
אף כי לא מצאנו נבואה מפורשת המטילה על יהוא להרוג את עובדי הבעל בישראל, בכל זאת קיים תקדים נבואי למעשהו במעשה שעשה אליהו בהר הכרמל (מלכים א י"ח) בו שחט אליהו את ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל, ואף מעשה זה לא נעשה על פי הפרוצדורה המשפטית הרגילה, אלא היה בגדר הוראת שעה של נביא.
השוואת מעשיהם של אליהו ושל יהוא מגלה כי הדמיון ביניהם אינו כללי בלבד, אלא יורד עד לפרטי המעשים ומובע בקשרי לשון שוודאי אינם מקריים. נראה כי יהוא פעל מתוך מודעות לכך שהוא מחקה את מעשהו של אליהו (תוך התאמתו לנסיבות השונות שבהן פעל). יהוא רואה את מעשהו של אליהו כתקדים המחייבו ללכת באותה הדרך.
יהוא מהווה את התגלמותו הפוליטית של אליהו הנביא. דרכו של אליהו הנביא עוברת כאן טרנספורמציה לדרכו של איש צבא תקיף ורב תחבולות, התופס את המלוכה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון