הכל יכול להתהפך לטובה

"מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן
לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ" (ז-ח)

בקצה האחד של הסקאלה נמצא האביון, חסר הבית היושב באשפתות, בקצה האחר נמצא האיש העשיר, הנדיב, שביתו בית פאר. הפער ביניהם עצום, ואפשרות המהפך נראית בלתי סבירה.

בלתי סבירה, אבל קיימת. יש אנשים שחוו בחייהם מהפך מעין זה, ועמדו מולו נפעמים. אנטולי שרנסקי ויולי אדלשטיין, למשל. שני אסירי ציון שהפכו לשרים בישראל. רגע אחד התענו במרתפי הקג"ב, נטולי חיים וחירות, למשנהו, הם בעלי תפקידים בכירים בישראל, שרים ונגידים.

"כי רגע באפו, חיים ברצונו, בערב ילין בכי ולבוקר רינה" (ל', ו). כן, אני יודעת שהפסוק לקוח מפרק אחר, אבל הוא מספר את אותו סיפור עצמו: המציאות יכולה להשתנות, ואפילו חרב חדה - או חרדה - מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים, אל יתייאש מהאפשרות שהכול יתהפך לטובה. "מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה" (ט). כשמהרהרים בכך, זה ממש עושה חשק לחיות.

כמובן, הצירופים הללו לא נולדו בתהילים, אלא בפיה ובלבה של חנה אם שמואל:
"שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ, וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ,
עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.
ה', מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל.
ה', מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף מְרוֹמֵם.
מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן,
לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם" (שמואל א ב', ה-ח)

תפילת ההודיה של חנה עוסקת בדיוק במהפכים האלה - כל פסוק בה אפשר לקרוא כמטאפורה על גאולתה הפרטית: הרָעֵב המשתוקק שזוכה לשובע, הירידה לשאול - והעלייה ממנו. העניה שמתעשרת, השפלה שהתרוממה וכמובן, העקרה שיולדת שבעה ורבת הבנים (פנינה צרתה?) - שאומללה.

האם המתים יכולים לקום? שואלת הסוגיה הידועה במסכת סנהדרין (צ). שהלא תחיית המתים היא המהפך הגדול שבכל המהפכים, והפחות יאומן מכולם. בוודאי שכן, אומרת הסוגיה, ואם לפלא הדבר בעיניכם, הרי שבעצם החיים עצמם, ביצירת האדם, קיים אותו פלא עצמו, רק שלפלא ההוא התרגלנו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929