היש עולם ללא עניים?

בפרשת ראה נפרשת בפנינו מערכת מסועפת של "חוקים סוציאליים" המתמודדים עם בעיות המחסור והעוני בחברה, ובכללם 'מעשר עני' וצדקה, הלוואה ללא ריבית ושמיטת כספים בשנת השֶׁבַע.

ברם, בסופו של דבר, דומה שאין התורה מתיימרת לבטל כליל את מציאות העוני, ותשובתה לשאלה שבכותרת 'היש עולם ללא עניים?' הינה מפוכחת ופסימית: "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ" (יא). קביעה זו מבטאת לכאורה מציאות שאינה בטלה לעולם.

אך האומנם זו דעת התורה? הנה בפרקנו עצמו, אנו מוצאים בשורה הפוכה לחלוטין: "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ" (ד).

רש"י בעקבות הספרי מבקש ליישב סתירה זו, וכה דבריו: " "אפס כי לא יהיה בך אביון", ולהלן הוא אומר: "כי לא יחדל אביון". אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אביונים באחרים ולא בכם. וכשאין אתם עושים רצונו של מקום, אביונים בכם".

ואולם פסוקים ספורים מאוחר יותר אומרת התורה במפורש: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ... לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן" (ז). האומנם בדור שאינו עושה רצונו של מקום אנו עוסקים בפסוק זה ולדור זה מצווה התורה "כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ" (ח)? אתמהה?!

דומה שהמפתח ליישוב הסתירה בין פסוקי התורה, נעוץ בהבחנה בין שתי מערכות חוקים, המתמודדות זו כנגד זו: מערכת חוקי הטבע ומערכת חוקי התורה. התורה מכירה בעיקרון: "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ" (יא), כחוק טבע, שכן בני האדם לא נולדו שווים לא בכישרונותיהם ולא בנסיבות חייהם, וממילא לא ניתן לבטל כלאחר יד את הפערים הכלכליים ביניהם.

ברם התורה מנחה אותנו לבנות מערכת חוקים חברתית – מוסרית, שבאמצעותה ניתן להתמודד עם חוקי הטבע, ואף מוסיפה כי לכך תסייע ברכת ה' אשר תאפשר לקיים את ה"חוקים הסוציאליים". אף בימות המשיח לא יעלמו לחלוטין הפערים בין בני האדם, אך ברכת ה' ושמירת חוקי החסד תביא להוויה מאושרת בה יתבטלו העוני והרעב בפועל.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות