מי היו העצמות היבשות ומה היה חלקם בעיצוב הזהות הישראלית, זו העתיקה של ימי הנביאים, וזו שלנו כאן היום בארץ ישראל
מי היו "העצמות היבשות"?
גולי יהודה, שאיבדו את כל עולמם, היו שבורים ומדוכאים, ורבים התייאשו כליל מן האמונה, אבל 'עצמות יבשות' הם לא היו. רק גולי ממלכת ישראל, שגלו משומרון, 134 שנה לפני חורבן ירושלִַם, יכלו להיות כבר 'עצמות יבשות' – "יָבשוּ עצמותינו ואָבדה תקותנו, נִגזַרנוּ לנו" (ל"ז, יא).
ואכן, הביטוי "כל בית ישראל" מופיע בזיהוי "העצמות היבשות", ואחר כך, ב"עץ יוסף" (ל"ז, טז), וכך מובן הקשר בין שתי הנבואות. אחרי שיָקוּמוּ 'הישראלים' העתיקים מקברי הגלות בדרך מופלאה של 'תחיית המתים', עלול לחזור גם הפילוג הקדום בין ישראל ליהודה, ועל כך נצטווה הנביא להראות איך "עץ יוסף" ו"עץ יהודה" יהיו ל"עץ אחד", בארץ.
קוראים יקרים, אנא עִצמוּ עיניים לרגע – איזה נס גדול יותר, תחיית "העצמות היבשות" מקברי הגלות? או זה שעם ישראל לא יתפלג עוד "לשני גוים, ולא יֵחָצוּ עוד לשתי ממלכות עוד" (ל"ז, כב)?
מי היו 'הישראלים' העתיקים מממלכת ישראל-שומרון? בבית-אל ובדן, בגבולות הממלכה, הוקמו (לשם ה'?!) שני מקדשי עגלים, עם 'כוהנים' לא משבט לוי, עם חגים בתאריכים שונים מאשר ביהודה (מל"א י"ב, כד-לג), וירבעם בן נְבָט (=המלך הראשון) קרא לבניו "נדב" ו"אביה" (מל"א יד, א,כ) – ברור, שהם לא חיו לפי תורת משה.
מדי פעם אני מגיע לסיור בבמה הישראלית שנחשפה בתֵל דן – כל אבניה מסותתות "גָזית", ועלו אליה ב"מַעֲלוֹת" (=מדרגות), בניגוד בולט לשני הפסוקים החותמים את פרשת יתרו (שמות כ', כא-כב). וכמה הייתי חפץ לפגוש מישהו מהישראלים העתיקים, ולשאול: 'כל פסוק בתורת משה עשיתם להפך? או רק חלק?'.
גם ביהודה פשעו נגד תורת משה, ואף הרעו יותר מממלכת ישראל, כפי שזעקו ירמיהו (ג', ח-יא) ויחזקאל (כ"ג, יא), אבל נותרו תלמידי נביאים והמון עם שידעו אותה וניסו לשמור עליה, ואילו בממלכת ישראל היה רישומה קלוש.
מה עיצב את הזהות 'הישראלית' העתיקה? כנראה, 'מסורת אבות' בארץ האבות, ו'תבנית נוף מולדת'. כאשר גלו 'הישראלים', לא נותר להם דבר, וכעבור מאה שנה ויותר, הם היו 'עצמות יבשות' – 'הישראליות העתיקה' מתה.
היהודים שגָלוּ לקחו עמהם את 'ספר התורה', ומסביבו התגבשה בהדרגה הזהות 'היהודית-הגלותית', ששרדה אלפי שנים. עד לפני כ-150 שנה לא ידע איש דבר על 'זהות ישראלית'. מי שלא חי כיהודי, לא שרד כחלק מעם ישראל. 'הישראליות' הופיעה מחדש בארץ, אחרי העליות הראשונות, והפכה דומיננטית (גם) בגלל ההתנגדות החריפה של 'היהודים', שעד היום עוד לא הבינו "מי ילד לי את אֵלֶה" (ישעיהו מ"ט, כא), 'הישראלים'.
והנה קמה "מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל", ושני העצים הופכים ל"עץ אחד", למרות גלי הזעם וההתנגדות של הקצה 'היהודי-חרדי', ושל הקצה 'הישראלי-חילוני' – שום דבר לא יועיל נגד דבר ה' בנבואה.
אמנם 'חֶבלֵי הלידה' של הזהות 'היהודית-ישראלית' הם קשים מאוד וכואבים, אבל, כבר אי אפשר לפלג שוב את שני העצים, ורוב 'היהודים' ו'הישראלים' (גם מבלי ללמוד יחזקאל ל"ז) יודעים זאת, וגם מאמינים בכוחותיה הפנימיים של מדינת ישראל כמדינה 'יהודית ודמוקרטית', שהיא גם 'יהודית' וגם 'ישראלית'.
הדרך ארוכה היא וקשה – אבל "העץ האחד" כבר נותן 'פירות' טובים.