היטהרות הארץ

בפרק ל"ט מתוארים לראשונה המעשים שיש לעשות על מנת לטהר את הארץ (פסוק יב). מכאן, שלמרות שניתן להניח שהיטהרותו של העם טיהרה גם את הארץ, יש

לכך תנאי מקדים והוא - סילוק הגורמים המטמאים.

דבר מעניין הוא שקיים דמיון בדרך היטהרותה של הארץ על ידי קבורת המתים ביחזקאל, לדרך היטהרותו של טמא מת בפרשית פרה אדומה בספר במדבר (י"ט, יא-כב). הדבר עולה מההשוואה הבאה:

(1) משך הטהרה של הנוגע במת טמא הוא שבעה ימים (במדבר [שם]; וביחזקאל [מ"ד, כו]: "ואחרי טהרתו, שבעת ימים יספרו לו"), ומשך זמן הקבורה על מנת שהארץ תטהר הוא שבעה חודשים;

(2) במשך ימי הטהרה של טמא מת יש לעבור חיטוי פעמיים (ביום השלישי וביום השביעי), ובמקביל - קבורת האנשים אינה מסתיימת במעשה חד פעמי, אלא דורשת מעבר נוסף על מנת לוודא שאכן נקברו כל הצריכים קבורה;

(3) כל הבא במגע עם 'עצם אדם' (בין היתר) נטמא 'שבעת ימים': "וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים" (במדבר י"ט, טז); ובמקביל - גם יחזקאל מדגיש במפורש את הצורך בקבורת 'עצם אדם': "וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים אֶל גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג".

הדימיון הזה מדגיש שטקס היטהרות זה מטהר את הארץ אף מחטאי העבר ולא רק מהרוגי המלחמה.

נערך ע"י צוות אתר התנך 

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון