היה משהו טוב ביפתח?

מנהיגים דגולים כמו אהוד, דבורה, ברק וגדעון, לא קמו עוד בשלב השני של ימי השופטים. אחרי אבימלך ושחיטת כל האחים לבית גדעון, כבר לא נופתע עוד מהנהגת שופט כיפתח. הרקע המשפחתי מפוקפק, חבורת יפתח "אנשים רֵיקים" (ג), ה'טוב' היחיד הוא השם של האזור בגלעד, ובסוף הפרק הוא יקריב את בִּתוֹ, כי הוא מאמין שאי אפשר להפר נדר (בניגוד לדבר התורה, במדבר ל'; ובניגוד להלכה). והתנ"ך איננו מסתיר דבר.

מה בכל זאת היה טוב בו ביפתח?

תורה כהיסטוריה הוא למד וידע, ואיגרת גאה אל מלך בני עמון הוא ידע לחבר, ובה הגן על הזכות ההיסטורית והמוסרית של שבטי ישראל הגלעדים, מול התביעה העמונית לשלום של השבת 'השטחים הכבושים'. בשינויים קלים אפשר לשאת נאום כזה באו"ם בימינו, כנאום ישראלי היסטורי ומוסרי. אולם המבחן העיקרי בימי השופטים היה בקרב. אחרי האיגרת הייתה עליו רוח ה' (=רוח גבורה; כתרגום יונתן), וידע להנהיג מלחמה ולהכות את בני עמון "מכה גדולה מאד" (לג).

די היה בכך כדי לתפוס מקום נכבד בהיסטוריה התנ"כית.

אולם חז"ל, בעקבות התנ"ך, לא התעלמו מדמותו של מנהיג שהיה מ"קַלֵי עולם" (ראש השנה כה עמוד ב). הם מתחו ביקורת קשה על כך שלא שאל בעצת כוהן, ולא נמצא כוהן שיתיר לו את הנדר, או יורה לו לפדות את בתו בקרבן עולה כרצון ה' (תענית ד עמוד א). עם כל זה, למדו מיפתח ומזקני גלעד, שלפעמים אין ברירה וצריך להשלים עם הנהגה בלתי ראויה, פשוט כי אין אחרת – "יפתח בדורו כשמואל בדורו" (ראש השנה כה עמוד ב).

אבל המשבר הגדול בהנהגת השופטים (כמו אצל גדעון ואבימלך) יתגלה בעומק האסון, בפרק הבא.

באדיבות אתר 929