הטראומה עדיין חיה

כ-14 שנה* אחרי הפסח הגדול שערך חזקיהו - בהשתתפות ישראלים רבים משבטי הצפון (דברי הימים ב' ל), מרד חזקיהו באשור (בברית עם מצרים), והביא על יהודה את האסון של 'מסע סנחריב'. הטראומה של נפילת הערים בשפלת יהודה, פריצת חומות לכיש והגליית תושביה עם עוד רבבות מתושבי יהודה, הייתה הרקע לדרך הכניעה וההשתלבות במרחב האשורי, של מנשה ואנשיו, וכל אדם ביהודה זכר וחש את הזעזוע.

והנה יאשיהו חזר לדרכי חזקיהו, הן בעבודת ה', בטיהור האלילות והבמות, והן בהתעלמות המוחלטת מהשלטון האשורי במחוזות הצפון, הישראלי לשעבר - בין שנת 12 לשנת 18 למלכותו (622-628 לפנה"ס), יאשיהו יצא למסע נועז של טיהור בשומרון ובגליל (דברי הימים ב' לד, ו-ז), כאילו האשורים כבר נעלמו מהשטח, ואילו נינוה חרבה בידי צבאות מָדַי, כעשר שנים אחר כך (612 לפנה"ס).

רבים בירושלים וגם בבית המלך רעדו מפחד, שמא יאשיהו מביא עליהם שוב מכה דומה ל'מסע סנחריב'. על זה אמר נחום בדברי העידוד המפורשים -
שום מסע אשורי לא יבוא עוד - "חָגִּי יהודה חַגַיִךְ, שַלמי נְדָרַיִךְ".

פסח יאשיהו אכן נחוג ברוב שמחה על פי חזון נחום (בסגנון ישעיהו**) - "הנה על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום" (ב, א). גם ירמיהו הצעיר כבר נטל חלק בחידוש הברית***. האימפריה האשורית הלכה ונחלשה, וחזון נחום כבר צפה את חורבנה הגמור של נינוֵה -
שַעֲרֵי הנהרות נִפתָחוּ, וההיכל נָמוֹג...
ונינוֵה כִּברֵכת מים, מִימֵי היא והֵמה נָסים...
(ב', ז-ט);

*על חישוב השנים האלה ראו בספרי (עם הרב ב' לאו), ישעיהו - כציפורים עפות, עמ' 199-194.
**ראו מה שכתבתי על נביאים תלמידי ישעיהו וממשיכיו, בישעיהו נב.
**ראו מה שכתבתי לירמיהו יא.

באדיבות אתר 929