הטעות של יוסף

לו הייתי יועץ של יוסף, הייתי אומר לו להימנע מ'רפורמה אגררית' כוללת של הפקעת אדמות לפרעה תמורת מזון וזרע בסוף שנות הרעב, ובייחוד לא להעביר איכרים מצריים מאדמותיהם "מקצה גבול מצרים ועד קצהו" (מז, כא).

מהפכות אגרריות כאלה מעניקות לשלטון כוח כמעט בלתי מוגבל לטווח קצר, אך בטווח ארוך הן עלולות להוביל למהפכות דמים ולאבדן השלטון. זה קרה במקומות רבים בהיסטוריה, וזה קרה גם במצרים, עם גירוש פרעוני ה'היקסוס'.

איש לא יזכור אז את יוסף ואת מאמציו להצלת מצרים בשנות הרעב – יזכרו רק את בני ישראל, משפחתו של יוסף, שזכו ליחס מועדף – בשעה שיוסף העביר את המצרים מאדמותיהם שנקנו לפרעה, הושיב יוסף את אביו ואת אחיו "במיטב הארץ" (מז, יא). זה יעלה עליהם את זעם המצרים אחרי המהפכה.

יוסף היה יכול לתת למצרים הרעבים מזון וזרע כהלוואה מאת פרעה, והיא תיפרע בסכומים קטנים בשבע השנים הבאות. זאת במקום להפוך אותם לאריסים, שאומרים בהכנעה "הֶחֱיִתָנוּ, נמצא חן בעיני אדֹני והיינו עבדים לפרעה" (מז, כה). בעוד כמה דורות ינקמו בבני ישראל על ההשפלה הזאת, ויהפכו את בני ישראל לעובדי פרך.

ייתכן שהייתי צריך לברוח ממצרים אחרי עצות כאלה.

מאידך לא הייתי מערער על הושבת משפחת ישראל יחד "בארץ גֹשֶן" (מז, כז), אף שגם בזה יש סכנה של צמיחת שנאה לעם בני ישראל כמו שקרה במצרים ובגלויות רבות אחר כך. כי פיזורם של בני יעקב המוכשרים לתפקידים חשובים ברחבי מצרים היה מפורר את המשפחה ומטמיע אותה תוך זמן קצר במצרים.

באדיבות אתר 929