החכם בנאום סיכום

המערכה האחרונה לפי פירושנו מתחילה ב"דברי חכמים...", ולא ב"זבובי מות..." (סימון פרק י מוטעה, כפי שמצאנו בסימון פרק ב, פרק ה ופרק ו. כך הדבר גם בסימון פרק יב).

במערכה האחרונה אנו שומעים שני נאומי סיכום: החכם מגן על יתרון החכמה (למרות כל המגבלות, שכבר התבררו גם לו), ואחריו (בפרקים יא-יב) יבוא דברו האחרון של ירא הא־לוהים, היחיד שיתייצב חזיתית אל מול המוות (הדמויות האחרות עוברות למצב של הקשבה דרוכה, בעוד החכם והירא פונים בכל פעם אל דמות אחרת, כשהם מתכוונים גם לדמות 'המלך', שמאחוריהם).

נאומו האחרון של החכם נאמר בסגנון העצות (בגוף שני), ועיקרו, שבח החכמה השומרת על האדם מפני הסתבכות, שמירת הלשון והזהירות מן השליטים; המעשים וההנאות לא יוכלו לשמור על האדם, רק החכמה תעזור לו ותשמור עליו.

"דברי חכמים בנחת נשמעים..." (ט, יז);
"טובה חכמה מכלי קרב..." (ט, יח);
זבוב "מָוֶת" אחד (כמו "חוֹטֶא אחד"), יכול לקלקל שמן יקר! (י, א);
אנשים חופרים בורות לעצמם, בסכלותם! (י, ח-ט);
ברזל לא מושחז, לא יחתוך! (י, י);
עצלות גורמת לדליפות מסוכנות! (י, יח);
דיבור לא חכם גורם נזק בלתי הפיך! (י, יא-יד);

צריך להיזהר משליטים (י, ד) – גם מה שתחשוב עליהם הם יידעו, וכמובן, מה שתאמר בחדרי חדרים, כי גם לפני עידן ההקלטות היו הדלפות, ו"עוף השמים יוליך את הקול..."! (י, כ);

בכל זאת מופיע גם ניסיון אחרון במגילה של חקר בסגנון ה"אני": "יש רעה ראיתי תחת השמש" (י, ה). החכם שבנפש קהלת מגייס את משלי היועצים הידועים, והם משתלבים בעמדה אריסטוקרטית נגד מהפכנים מתלהמים וחסרי דעת, ונגד "עבד כי ימלֹך" שארץ רוגזת תחתיו (משלי ל, כב), ובלשון קהלת: "נִתַן הסֶכֶל (=שליט טיפש) בַּמרומים רבים, ועשירים בשֵפֶל יֵשֵבוּ; ראיתי עבדים על סוסים, ושרים הֹלכים כעבדים על הארץ" (י, ז).

החכמה מלמדת זהירות פוליטית, והמלך השומע את דברה בוודאי ישתכנע כי החכמה היא בת בריתו היחידה באמת. עד המוות! – "לא יֵדַע האדם מה שיהיה, ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו?!" (י, יד). 

באדיבות אתר 929