החורבן כבר כאן

המילה קץ בולטת בפסוקים א-יב משום שהיא חוזרת שש פעמים בפסוקים אלה, ומשום שנוסף לה פועל נוסף והוא: 'בא' החוזר גם הוא שש פעמים בפסוקים אלה. לאלה נוספים גם הצירופים: 'קרוב היום', 'עתה מקרוב', 'הגיע היום' הקשורים כולם באותו השדה הסמנטי.

הסיבה שבגינה מובלט ה'קץ' הקרב בנבואה היא שהמסר אותו מדגיש יחזקאל הוא כי החורבן כבר בעיצומו.

על מנת להדגיש כי גורלה הצפוי של ירושלים קרב, מגייס יחזקאל אמצעי נוסף: רמיזה מכוונת לסיפור המבול. הוא עושה זאת באמצעות הזכרת המילה 'קץ' יחד עם הצירוף 'מלאה חמס' (כג), הבאים יחד גם בסיפור המבול (בראשית ו', יא-יג). השוואה זו מחזקת את המסר הנבואי העולה מפרק זה כולו: כפי שבדור המבול החמס והשחיתות גרמו ל"קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" (שם, יג). כך גם בדורו של יחזקאל.

בחלקים האחרונים של הפרק מנבא יחזקאל לראשונה כי המקדש יחולל על ידי זרים ולאחר מכן מצביע על האחראיים העיקריים לכך. למצב זה שנתפש כבלתי אפשרי בעיני העם בבבל כמו גם בירושלים מוקדשות הנבואות הבאות שתחילתן בפסוקים כ-כד.

בסיום, מצביע יחזקאל על כל מנהיגי העם כשותפים בתוצאה.

בפרקים הבאים, יחזקאל רואה במראה א-לוהי כיצד חולל המקדש מקרוב. כחלק מהקונקרטיזציה שיוצר יחזקאל לחורבן, יתכן שתיאור המקדש כמחולל (על אף שלמעשה הוא עדיין בנוי) ישכנע את הגולים שבסביבתו כי אין טעם לקוות לחזור לירושלים יותר.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך 

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון