החולשות של משה

עם שיצא ממצרים היה עדיין עם תינוק – תינוק צוהל כשרואה את אמו ואת אביו, ובוכה כשהם נעלמים מעיניו אפילו לשעה קלה.

בני ישראל מנסים את ה' – "הֲיֵש ה' בקִרבֵּנו אם אָיִן"? (יז, ז) – וה' מנסה את עמו – "הֲיֵלֵך בתורתי אם לא" (טז, ד). אם המים מרים, או אין מים כלל, או אם תמו המצות ממצרים ויש רעב, בוכים. אם ה' מרפא את המים, ומביא אוכל משמים ומים מסלע, מה טוב. כך מגיעים למלחמת עמלק – "... כאשר ירים משה ידו, וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק" (י"ז, יא).

נס כמו דגל – אם הוא מתנוסס בראש התורן, כולם רואים ומתמלאים מוטיבציה, ואם הוא יורד, נבהלים ונחלשים.

תורת האמת מדגישה שלמשה "איש האלהים" (דברים לג, א) יש חולשות אנושיות "וידֵי משה כבדים" (יז, יב) – מי שמספר לכם על 'קדושים וטהורים' ללא חולשות אנוש, מספר סיפורי בדים. אבי מורי, ד"ר יחיאל בן-נון ז"ל (בספרו ארץ המוריה – פרקי מקרא ולשון (אלון שבות התשס"ו) בפרק 'ה' נִסי' וגם באתר שלי), הסביר שידי משה היושב על האבן, נשענו על גופם ועל כתפיהם של אהרן וחור העומדים, וכך יכל משה לשחרר את הכובד בידיו, ויחד שמרו על מראה בולט לעיני הלוחמים, היד אוחזת במטה האלוהים כנס מונף אל השמים, שהם כסא ה'.

וכך הסביר משה בעצמו כשקרא למזבח  ה' נִסי – כי יד על כֵּס י-ה", ומשמעותם של הדברים – "מלחמה לה' בעמלק מִדֹר דֹר" (יז, טו-טז).

באדיבות אתר 929