בעקבות חז"ל שזיהו פן חיובי בצרעת הבית, מלמד אותנו ה'שפת אמת' שהצרעת היא כלי בעזרתו ניתן לברר את מדרגתו של האדם ולאפשר לו להתעלות.

 
בפרשתנו קוראים אנו על הצרעת ודרכי הטהרה ממנה. הצרעת הינה מחלת עור, שתורתנו ייחסה לה טומאה הזוקקת תהליך של טהרה הקשור למשכן ולכהניו. העובדה כי מחלת עור נחשבת לטומאה מעוררת מחשבה, ומובילה את חז"ל ובעקבותיהם את אדמו"רי החסידות, להכיר בכך שהצרעת היא ביטוי חיצוני לתהליך פנימי שהוא הוא הזוקק טהרה ותיקון.

חז"ל במדרש העירו על לשון הפסוק "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" (לד). בניסוח הפסוק יש נימה חיובית ונדמה כי מדובר בתהליך הכרחי ומובנה, ירושת הארץ תהיה מלווה בנגע צרעת שיתן ה' בארצם.

אף אדמו"רי החסידות זיהו את 'נימת הלכתחילה' העולה מצרעת הבית וביקשו להעניק הסבר מקיף יותר לתופעה. בדרך זו צועד, בין השאר, ר' ארייה לייב מגור בספרו שפת אמת (מצורע תרס"ג). הוא מסביר שראשיתו של המהלך הוא בפער העצום שיש בין טומאת ארץ כנען, שנשתרשה בבתים במשך כל השנים שעוון האמורי שישב בארץ הולך ומשתלם, לבין קדושתם של ישראל, שנכנסו לארץ זו והולכים ומתעלים במעלתם הרוחנית. אלא שפער זה, כך מסתבר, איננו נכון רק לאותה מציאות של ארץ שנטמאה ועם קדוש, אלא הוא ביטוי לכל פער שבין כלי לאור, בין מציאות מוגבלת לשאיפה אינסופית. פער זה נכון גם לבני האדם שנשמת אלוק בקרבם וגוף בשר ודם נושא את אותה הנשמה.

כאן מלמדנו ה'שפת אמת' יסוד מדהים. כאשר מתעלה האור וגובר הפער בינו לבין הכלי, אז מופיעה הצרעת שהיא ביטוי לחוסר היכולת להכיל את האור. הצרעת, על פי ה'שפת אמת', חושפת כביכול את הקלקול ואת הטמא, ומאלצת את האדם להטהר ממנו, לקרוע חלק זה מן השלם ולנתץ את הנדבכים בבניינו שהצרעת דבקה בהם, על מנת לזככו ולהכין את כליו לרוח חדשה וגבוהה יותר.

כל התקדמות במישור הרוחני מחייבת התאמה גם במישור הפיסי והצרעת היא סוג של בירור שיאפשר את ההתקדמות גם במישור הגשמי.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון