ההרגל והעיוורון

פרקנו כולל כמה נבואות: החלק הראשון (א-ח) כולל נבואה על ירושלים, הפותחת בלשון קינה ומתארת את מצבה השפל וסכנת ההשמדה שלה, ועוברת לפתע לתיאור מפלת האויבים המוחצת והפתאומית. ככל הנראה מוסבת נבואה זו על נפילת צבא סנחריב בשערי ירושלים, אירוע שמופיע בכמה מקומות בספרנו.

החלק השני (ט-יד) מתאר את עוורונם של מנהיגי ונביאי העם.

הפרק חותם בדברי תוכחה על חוטאים הסבורים שה׳ אינו רואה את חטאיהם.

א. ׳וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה׳ (יג): בפסוק זה מופנית כלפי העם תוכחה דתית על אופיה של יראת ה׳ שלהם. בחנו את הפירושים הבאים, וחישבו מהי הביקורת לפי כל אחד:

רש"י: "ותהי יראתם אותי לא בלב שלם כי אם במצות אנשים המלמדים אותם הראו כנכנעים לפניו כדי לפתותו בפיכם."

רד"ק: "כי מי שאינו עושה אלא מה שמצווה בלבד ואינו מוסיף מעצמו, אינו עושה הדבר מחפצו ומרצונו."

דעת מקרא (עמוס חכם): "היראה שהם יראים אותי היא בעיניהם גזירה שאנשים גזרו עליהם ושמוה כעול על צואר בהמה. מלומדה – מוטלת כעול, כלשון ׳ואפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש׳."

ב. ׳... וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר׳ (יד) בהמשך הנבואה נזכר העונש שיבוא בעקבות יראת ה׳ הפגומה. מה הקשר בין החטא לעונש?

תנו דעתכם לתפקידו של הלב במקרא (לדוגמא - ישעיה ו׳,י).

ג. ׳וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם-הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי-סֵפֶר, וּמֵאֹפל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה׳ (יח).

1) בפסוקים אלה מתואר המהפך והתיקון שיתחולל בעולם לעתיד לבוא. פקיחת עיני העיוורים מהחושך נקשרת גם לפתיחת הנבואה (טו). עימדו על הזיקה הניגודית בין שני הפסוקים. ראו גם את הפסוק האחרון בפרק (כד).

2) עניין הראיה והעיוורון/הסתרה שוזר את נבואתנו עם הנבואה שקדמה לה (ט-יד). ראו פסוקים י-יב, יד ושימו לב לקשר בין ׳הספר החתום׳ בפסוקים יא-יב, לבין האמור בפסוקנו: ׳וְשָׁמְעוּ ... דִּבְרֵי-סֵפֶר׳. לאור פסוקים אלה חישבו – מהי משמעותה הסמלית של פקיחת עיני העיוורים? ראו גם את דברי רש"י: "ושמעו ביום ההוא – ותיבטל הקללה האמורה למעלה: 'כי נסך עליכם ה׳ רוח תרדמה... ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום...׳. "

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"