ההיתר מאפשר בחירה

בפרשיית 'אשת יפת תואר' מתארת התורה מציאות לא פשוטה שבה לוחם השב משדה המלחמה רואה במחנה השבויים אישה יפה והוא חושק בה. הקושי בפרשייה זו זועק: כיצד מתירה התורה לשאת אישה זרה, שלא מקרב ישראל, כאשר המוטיבציה לשאת אותה הינה חיצונית לחלוטין: יופי וחשק. כל אלו מעידים, לכאורה, על היצר המוליך את האדם בסיטואציה זו.

חז"ל עמדו על כך והתמודדו עם קושי זה: "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות" (קידושין כא.).

על פי הגמרא מדובר על התפשרות של התורה עם יצרו של האדם, מתוך הנחה שלוּ ייאסר עליו לקחת את אותה אישה הוא יישאנה באיסור. דברים אלו מותירים אותנו עם שאלה עקרונית לא פשוטה: האם פשרה עם היצר הרע אינה מנמיכה את הרף המוסרי אותו מבקשת התורה ליצור? האם לא מוטב שיהיו בישראל מזידים, אולם לפחות ידעו כי מזידים הם ואף יצליחו ביום מן הימים להתגבר על יצרם?

ה'שפת האמת' (כי תצא תרל"ב) מתמודד עם שאלה זו. מדבריו עולה שהמילה 'איסור' היא מלשון קשירה. העבירה קושרת וכובלת את האדם. האסון הגדול ביותר במעשה העבירה הוא איבודה של החירות ושל הבחירה. האדם נאסר ונכבל אל יצרו, אל הרע, אל המפתה, ובן רגע הוא הופך להיות אסיר. התורה על מצוותיה ואיסוריה משמרת את האדם מהיסחפות משולחת רסן ונעדרת שליטה אחר היצר והפיתויים.

אולם פעמים, קובע ה'שפת אמת', באופן פרדוכסאלי, הסכנה היא שדווקא האיסור יביא את האדם למאסר גדול יותר, לשיעבוד חזק יותר ולחוסר יכולת באמת להתרחק ולהתנתק מאותו המעשה: "ואם היה איסור לא היה יכול לגבור נגד היצר הרע. רק עתה בנקל יותר לברר לעצמו שאם היה אסורה לא היה נושאה". לעיתים דווקא הפיכת האיסור להיתר, שחרורו של האדם מן המלחמה, בבחינת 'פת בסלו', היא תשחרר את האדם ותעניק לו מחדש את היכולת לבחור.

דברים מופלאים אלו יש בהם גם סכנה גדולה ולכן ראוי להדגיש שרק לתורה יש את שיקול הדעת הנכון מתי להפוך איסור להיתר. כמו כן, תפיסה זו מביאה את האדם לתובענות גדולה יותר שהרי כעת מתברר שישנם גם דברים מותרים שהאדם צריך להתרחק מהם בכוח בחירתו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון