שש פעמים לאורך ההיסטוריה המתוארת בתנ"ך ניתנה לעם ישראל הזדמנות לבית מלוכה יציב. עם ישראל מייחל לפעם השביעית.
מנהיג, וכל שכן 'מלך בשר ודם', כמעט אי אפשר שיהיה נקי מכישלונות וחף מטעויות ומֵחַטָאים – ומשה רבנו יוכיח. גדולתם של מנהיגים, נביאים ומלכים שמורה להם לדורות, ואיננה נמחקת בגלל כישלונות. אולם נבואת אמת איננה מחפה ואיננה מסתירה כישלונות. ציורים 'מושלמים' של 'גדולי עולם' אינם יכולים להיות אמת – אין שום אדם גדול ממשה רבנו.
הכישלון של עלי הכהן, ושל שמואל הנביא היה טמון בבנים, שלא הלכו בדרכי אבותיהם.
הכישלון של שאול היה בחוסר היכולת הנפשית להתפייס עם דוד ולבנות בית מלוכה אחד על עם ישראל מאוחד.
הכישלונות של דוד ושלמה, ושל יהושפט, היו טמונים בריבוי הנשים ובחתונות הפוליטיות, נכריות ושאינן נכריות.
רחבעם הוא היחיד הראוי להיזכר ברשימה זו, של הגדולים, לא מפני שטעה ונגרר אחרי "הילדים" (בני ה-40), אלא מפני ששמע פעמיים לדברי שמעיה הנביא (יא ויב), מנע מלחמת אחים, והציל את ירושלִַם מפני שישק.
הכישלונות של שלמה ושל עוזיהו נבעו מגאוות יתר, בשל הצלחות כבירות.
יותם בן עוזיהו, המלך התם, הוא היחיד שלא נזכר בו חטא.
חזקיהו ויאשיהו טעו בקריאת המפה ההיסטורית של המרחב, בעידן השתלטות המעצמות. גם ישעיהו הנביא לא הצליח לעצור את הברית עם מצרים; גם הקו הקבוע של הנביאים, שלא להכניס ראש למאבקי מעצמות, לא מנע מיאשיהו את הטעות במגידו. יאשיהו גם לא הבין עד כמה הכול היה תלוי רק בו, ואחריו לא נותר דבר.
בטעות מגידו נפל בית דוד בקרב.
צאצאי יאשיהו הנאחזים בכיסא, לא רוח ה' פיעמה בהם, ולא הייתה שכינה עימהם.
הכוח החומרי דחף את המכונה עוד כ-22 שנה, אבל 70 שנה של אובדן העצמאות [1] החלו במות יאשיהו (609 לפנה"ס).
יהואחז אולי היה ממשיך בדרך אביו (כרצון "עם הארץ"; לו, א), אבל פרעה שלט אז בירושלִַם.
יהויקים היה נאמן לפרעה-נכו, ובהזדמנות הראשונה מרד בבבל, והביא לאסון; הוא היה תקיף כאביו, אבל בכיוון ההפוך, ושפך דם נביאים [2] כמו מנשה אבי סבו.
יהויכין היה רק נצר מיועד לדורות הבאים, תחת חסותו האישית של מלך בבל – זרובבל יצא מזרעו (דברי-הימים-א ג', יז-יט).
צדקיהו היה איש טוב וחלש [3] – רצה לתקן בברית שחרור העבדים (ירמיהו לד), אבל לא היה לו שום כוח מול השרים, שטופחו על ידי יהויקים, והובילו למרד המיותר, המטופש, האחרון.
הצהרת כורש לשיבת ציון עם השתלטותו על בבל, ניתנה בדיוק 70 שנה אחרי קרב מגידו (539 לפנה"ס).
*
ה' א-לוהי ישראל הבוחר בבית דוד נתן עוד ארבע הזדמנויות, בנוסף לדוד עצמו, לקום מעפר אחרי פילוג המלוכה – יהושפט – עוזיהו-יותם – חזקיהו – יאשיהו – ובראשית בית שני, זרובבל.
עם ישראל מתפלל ומייחל לפעם השביעית, האחרונה, אבל כדי להיות ראויים לכך, חובה ללמוד תנ"ך בעיון, מתוך נכונות לחשבון נפש יסודי ומעמיק, לאומי-רוחני-תורני-מוסרי.
_______________________
[1] 70 שנה שונות מבדילות בין חורבן הבית הראשון (586 לפנה"ס), לבין חנוכת הבית השני(516 לפנה"ס).
[2] על רצח הנביא "אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים", ראו ירמיהו (כ"ו, כ-כג), והכתוב (מלכים-ב כ"ד, ג-ד) משווה את יהויקים למנשה בשפיכת "דם נקי".
[3] התיאור המזעזע של ביקורו אצל ירמיהו (ל"ח) בכלא, אומר את הכל.