האם אנחנו חשים את הא-להים בקרבנו? ואם לא כיצד נוכל להבחין בה' שדופק לנו בחלון וקורא לנו לשוב?
הנביא הושע משתמש בעולם דימויים רחב המאפשר לנו אולי לפענח משהו אפשרי והשערתי מהכתוב אל המתרחש לנגד עינינו, לסיטואציה שאנו חיים בה.
האישה חשה ריחוק מאישהּ, ושמה עצמה כאלמנה. במקום לחכות לאישהּ, היא מחליטה שהיא לא מחכה עוד. אם הוא לא רוצה לבוא, היא הולכת. היא מורידה את בגדי אלמנותה, לובשת בגדים חדשים ומחליטה לצאת לחיים חדשים.
גם אם האיש, הדוד, יחזור, קשה יהיה לה לשקם מחדש את היחסים איתו. הרי במשך שנים רבות הוא ואחרים הכו אותה והרעו לה. השדכנים מנסים לשכנע אותה לחזור אליו, אך תוך כדי כך מציגים אותו בצורה מדכאת. היא רוצה לחזור לחיים נורמטיביים, אך האיש מתואר בפניה כאילו הוא מחוץ לחיים.
לעיתים בני זוג חווים נתק גדול מאוד עם ייסורים קשים ומתיחות גדולה, ולא פשוט לשוב למפגש מחודש.
וכעת עלינו להתבונן על היחסים שלנו עם א-להים ולברר האם הדוד שלנו חזר לבסוף? האם אנחנו יכולים להבחין בכך שהוא חזר? כיצד עלינו לשוב אל הדוד? ומה יקרה כשנגלה שהדוד ממש כאן?
סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך