הגפן שהתחפשה

'משל הכרם' בסגנון יחזקאל פותח בהבדל בין "עץ הגפן" ל"עצי היער" (ט"ו, ב; ו). מעץ הגן עצמו לא ניתן לעשות דבר – אם הגפן לא נותנת פרי ענבים ויין, אין מה לעשות בה חוץ מחומר להסקה, "לָאֵש... לְאָכְלה" (ט"ו, ד; ו).

העמים הרבים דומים ל"עצי היער" – גם אם אינם נותנים פרי ראוי, יש ערך לעץ שלהם למלאכת יצירה ובניין, אבל כנסת ישראל דומה לגפן – כשהיא נותנת יבול שופע, אפשר לקשור חמור לכל גפן בודדת כדי להעמיס אותו, כברכת יעקב ליהודה (בראשית מ"ט, יא), אבל כאשר "אין ענבים בגפן" (ירמיהו ח', יג), השימוש היחידי יהיה להבערת האש, כפי שיקרה בירושלים ובארץ יהודה, עם החורבן.  

ויש להוסיף: הגפן באמת איננה עץ, אלא צמח מטפס (כמו יערה וקיסוסית), המטפס היחיד שהפך ביד האדם לצמח תרבות נותן פרי, שממנו מפיקים יין. אם הגפן נטועה ליד עצי פרי או עצי יער, היא תטפס עליהם ותתפשט, כמו על קירות וחומה, וכך גם בשדה תבואה.

בזכות הפרק הזה הבנתי את מצוות התורה – "לא תזרע כרמך כלאים, פן תִקדַש המְלֵאה (=התבואה) הזרע אשר תזרע, ותבואת הכרם" (דברים כ"ב, ט) –

'כלאי הכרם' הם איסור מיוחד לגפן, שאין כמוהו בכל עצי הפרי. רק ב'כלאי הכרם' יש איסור הנאה כה חמור: "פן תִקדַש המְלֵאה...", שמשמעו שרפה, כמו קודש שנתחלל. מפני ייחודה של הגפן מכל עץ אחר בהיותה מטפסת ומתפשטת, היא אוסרת את התבואה, אם בתוכה היא מתפשטת (כגון, חיטה ושעורה עם הענבים). מה שאין כן שאר עצי פרי ויער שאינם מתפשטים בתוך שדה תבואה. אכן, הגפן שונה מכל העצים.

באדיבות אתר 929