לעם הנתון למשיסה נדמה שאין בכוחה של המציאות להשתנות. הצגת הגאולה כמהלך של בריאה מחודשת נועדה להעיד על אפשרות של מהפך פתאומי ולנסוך בעם תקווה.
בפרק שלפנינו (פס' י-יז) מתוארת הגאולה כמציאות חדשה לחלוטין, כאשר הקב"ה מחריב ומוחה את הסדר העולמי הקודם ומכניס תחתיו עולם של גאולה. השיר המתואר הינו שיר חדש (י) כי המציאות הינה מציאות חדשה. המדבר המיושב, "ישאו מדבר ועריו" (יא), מהווה סמל לבריאה המחודשת, שהרי המדבר הוא האזור השומם והקמאי ביותר עלי אדמות, בבחינת ארץ לא נושבת שאיננה שייכת לעולמו של האדם. תיאור הגאולה בידי ישעיהו כהפיכת המדבר למקום מיושב שיש בו ערים נועדה לתת לה משמעות של בריאה מחודשת. אף המשך הפסוקים - "חצרים תשב קדר" (יא) - מעיד על תהליך דומה, של יישוב הנוודים בהתיישבות מאורגנת.
דימוי מעניין ביותר, הממחיש את תפיסת הגאולה כבריאה מחודשת, הוא התיאור המדמה את הגאולה ללידה: "כיולדה אפעה, אשום ואשאף יחד" (יד).
אין הגאולה מתוארת כמציאות היסטורית משופרת, אלא כעולם חדש.
מלבד רוממות הרוח שבראיית הגאולה כהתחלה חדשה וחלקה לעומת העבר, רעיון הגאולה כבריאה הוא חשוב ביותר למתן תקווה לעם המוכה והנדכא. לעם הנתון למשיסה, המתואר בפרקנו כאסיר הנתון במסגר וכיושבי חשך הנמקים בבית כלא (ז), נדמה שאין בכוחה של המציאות להשתנות. כאסיר שאינו מאמין שגורלו ישתנה, העם נתון בייאוש ובאובדן תקווה. הצגת הגאולה כמהלך של בריאה נועדה להעיד על אפשרות של מהפך פתאומי, וכשם שהבריאה הקודמת יצרה מציאות חדשה יש מאין, אף הגאולה יכולה לבוא לעולם כ'יש מאין' מתוך המציאות ההיסטורית על ידי ההשגחה, למרות שניצניה אינם נראים בשטח.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון