הברכה הצפונה בתוכחה

בערוב ימיו מכנס יעקב את בניו סביב מיטתו, כדי לברכם לפני מותו. אך הנה במפתיע זוכים שלושת הבנים הראשונים – ראובן, שמעון ולוי – לדברי נזיפה ותוכחה במקום ברכה.

את תוכחתו לשמעון ולוי פותח יעקב במילה טעונה שניתן לפרשה לשבח ולגנאי: "שמעון ולוי אחים..." (ה). רש"י מפרש לגנאי: "אחים – בעצה אחת על שכם ועל יוסף", אך רמב"ן לעומתו דורש ביטוי זה לזכות ביחס למעשה דינה: "אחים – בעלי אחווה כי ייחם ליבם על אחותם. וילמד עליהם זכות כי בקנאתם על האחווה עשו מה שעשו".
אומנם אין ברגש האחווה ובמעשה מסירות הנפש כדי לבטל את חומרת מעשיהם של שמעון ולוי וכדי לשכך את כעסו של יעקב על מעשה הטבח בשכם, ולפיכך שופך הוא עליהם את זעמו במילים נוקבות: "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (ז).

אך גם כאן מן הראוי שנטה אוזן לצלילים הנסתרים מאחרי המילים הקשות. על הביטוי "ארור אפם" מציין רש"י בעקבות המדרש "אפילו בשעת תוכחה לא קילל אלא אפם".
וברוח דבריו יש להוסיף ולומר: אף את חרון אפם כשלעצמו לא קילל אלא את ההפרזה היתרה שבו: "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" (ז).

על רקע אופיה של תוכחה זו, שאינה שוללת את עצם הקנאה אלא את התפרצותה ללא רסן, יובן גם הביטוי החותם את דברי יעקב "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (שם). הבה נשים לב: יעקב אינו מוציא את שמעון ולוי מכלל ישראל אלא קובע כי יש לפזר כוחות אלה במינון נכון ובאיזון נכון בתוך עם ישראל.

ברוח זו פירש הנצי"ב מוולוז'ין: "אחלקם ביעקב" – נצרך לפעמים מעט אנשים כאלה, אבל רובם במקום אחד – קשה. על כך אחלקם ביעקב שיהיו מעט במקום אחד. "ואפיצם בישראל" – שכן בקרב חסידי ישראל ישראל נדרש לפעמים איש כזה כמו שהיה פינחס במעשה זמרי, אבל רק מעט מעט יפה, על כן יהיו נפוצים בישראל".
 

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות