הבריאה כפלא חריג

מענה ה' ממשיך ביתר שאת את הכיוון שפתח בו אליהוא -
אליהוא (ל"ד, לה): "אִיּוֹב, לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר..."!
מענה ה' (ל"ח, ב): "מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת"?!

אולם, במענות אליהוא עדיין מדובר על דיבורי איוב בסגנון של "פֹּעֲלֵי אָוֶן", וגם בחשבון חטאים שכל אדם צריך לחשב בעצמו, ולהתוודות ביושר בינו לבין בוראו - ואילו במענות ה' "מן הסערה" אין שום סימן וזכר לחטא של איוב, בהתאמה מלאה עם סיפור המסגרת בו ה' מעיד על כך ש"עַבְדִּי אִיּוֹב... אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱ-לֹהִים וְסָר מֵרָע, וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ, וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם"! (ב', ג);

הרשעים הם רק 'אנשי החושך', שאור בוקר מבריח אותם, ובכל השאלות הרטוריות במענות ה', יש רק קוצר דעת ומגבלות שליטה של אדם באשר הוא, ושל איוב כאדם!

אכן, גם באליהוא כנביא הספר (כפי שהוכחנו לעיל), יש פערים בין דעותיו, לבין מענה ה' בדיוקו הטהור, וגם זה שיעור חשוב בדרכי הנבואה המקראית.

תיאורי הבריאה במענה ה' ממשיכים גם הם את הכיוון שפתח בו אליהוא - הגודל המופלא של מעשי הבורא חורג הרבה מעבר למושגי הטוב והרע שלנו כבני אדם, למשל המים כפלא חריג ומיוחד המאפשר חיים בעולם, אבל המטר גם יורד "עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ! מִדְבָּר לֹא אָדָם בּוֹ"! (ל"ח, כו), מה שנראה כחסר פשר במונחים של דעת אנושית.

תיאורי הבריאה מסודרים בדומה לסדר בבראשית (פרק א'), מאור ומים, דרך הגבול הקבוע בין ים ליבשה, וחותם בפירוט רב בעולם החי למינהו; גם כאן, יש כעין הכרעה בין תיאורי הבריאה בהם הכל מואר וטוב בפי הרֵעים (בדומה ל"בָּרְכִי נַפְשִׁי" בתהלים ק"ד), לבין תיאורי איוב (כ"ו) של גודל ועוצמה בלי "שֵׁמֶץ" (כ"ו, יד) של חיים טובים ובריות טובות; כהמשך לדברי אליהוא, הבריאה יש בה אור וחושך כמו גם טוב ורע, והיא גם הרבה מעבר למושגים אלו; איוב ניצב מול השאלה העיקרית (ל"ח, ד) - "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ?? הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה"!

כסיכום לסיפור ולוויכוח, וכפתח לעיון במענה ה' הראשון (איתני הטבע) - מוזמן הקורא לצפות בסרט שהפקתי (באולפנת עפרה, עם רן ברנר מאפיקים-הפקות, בסיוע משרד החינוך וקרן דורון) - "מִן הַסְּעָרָה" - מענה ה' לאיוב.

באדיבות אתר 929