מאיפה מגיעה הסתירה בלוח התאריכים של מלכות אסא בין דברי הימים למלכים? ומהי הביקורת הנבואית על מעשי אסא המתוארת בדברי הימים בלבד?
שוב אנו פוגשים סתירה חזיתית, הפעם בלוח התאריכים. ב'דברי-הימים' (דברי הימים ב ט"ו, יט; ט"ז, א; ט"ז, יב) יש לוח תאריכים מסודר, ולפיו שרר שקט במלכות אסא משנת 15 עד שנת 35 למלכותו.[1] בשנת 36 פרצה המלחמה הקשה מול בַּעְשָא – בשנת 39 חלה אסא ברגליו, שנתיים לפני מותו.
כל זה לא ייתכן כלל לפי לוח התאריכים של ספר מלכים (מלכים א ט"ו וט"ז), שבו יש הקבלות מסודרות בין התאריכים של מלכי יהודה, לבין אלה של מלכי ישראל, כי בַּעְשָא מת בשנה ה-26 לאסא, ובשנת 27 כבר חוסל כל בית בַּעְשָא. ב-31 לאסא (אחרי מלחמת האחים עם תבני בן גינת) כבר מלך עמרי, והוא ששלט בשנת 36! ב-38 לאסא כבר מלך אחאב.
המדרש (סדר עולם פרק טו) פתר את הסתירה ברעיון מרתק. שנת 36 "למלכות אסא" (טז, א) איננה אלא שנת 16, כי הכתוב מונה כאן לפילוג הממלכה, ו-20 שנה מלכו רחבעם (17), ואביה (3)! אך מדוע למנות כך?
גזרת הפילוג באה לעולם בגלל חתונת שלמה עם "בת פרעה" בשנתו ה-4, וכנגד 36 שנותיה של "בת פרעה" בירושלִַם באו 36 שנים של פילוג המלוכה, ואז כבר הוכשרה העת לאיחוד מחודש, אך במקום זה פרצה 'מלחמת אחים'.
אולם לפי הפשט, אי אפשר להסביר כך את הפסוק הקודם (טו, יט) – "ומלחמה לא היתה עד שנת 35 למלכות אסא", כי בשנת 15 סופר דווקא על המלחמה הגדולה במָרֵשה, ולפני כן היו שנים של "מהומות רבות".
ככל הנראה, סתירה זו קדומה מאד, בין "דברי-הימים למלכי ישראל" לבין "דברי-הימים למלכי יהודה", כי ספר מלכים שחישב את השנים בהקבלה למלכי ישראל, לא הזכיר תאריך לעליית בַּעְשָא, ואף כתב (בניגוד ל'דברי-הימים'), "ומלחמה היתה בין אסא ובין בַּעְשָא מלך ישראל כל ימיהם" (מלכים א טו, טז-יז);
בנוסף, גם השמיט במלכים את הביקורת הנבואית על אסא בזקנתו, שמודגשת ב'דברי-הימים' דווקא, גם בפגיעה ב"חֲנָני הרֹאה" וגם בדרישה "בָּרֹפְאים"![2]
והנה דווקא 'דברי-הימים' נותן תמונה מאוזנת על רחבעם, ששמע פעמיים בקול שמעיה הנביא והציל את ירושלִַם, ועל אסא, שבזקנתו פגע ב"חֲנָני הרֹאה", ולא דרש בה'. ואילו ספר מלכים (יד, כא-לא; טו, ט-כד) נצמד ל'פסק הדין' הנבואי – רחבעם "עשה הרע בעיני ה'" ואין הרחבה בצידו החיובי, ואילו אסא "עשה הישר בעיני ה'", ואין הרחבה בצידו השלילי.
בכל זה, כולם מסכימים על נקמתו הקשה של בַּעְשָא נגד אסא. כאשר התחזק בַּעְשָא במלכותו על ישראל, כרת ברית עם בן הדד מדמשק בצפון, והוביל את צבאו דרומה כדי להחזיר לממלכת ישראל את אזור בית-אל, והמשיך לתוך נחלת בנימין כדי לקרוע אותה מיהודה, ולסגור על ירושלִַם. הוא חסם את הדרכים מירושלִַם לבית-אל ולבית-חורון באזור "הָרָמה" (=מול שדה התעופה עטרות), "לבלתי תֵת יוֹצֵא וָבָא [בדרכים] לאסא מלך יהודה" (מלכים-א טו, יז; טז, א).
אסא ראה את עירו בסכנה חמורה, ולא היה מוכן עוד להסתפק בתפילה, ובמענה צבאי – הוא הפך למלך הראשון, שפנה לעזרת מלך זר, נגד 'אחינו' מהצפון. מדוע העדיף בן הדד את יהודה על ישראל?
מפני, שזה נתן לו אפשרות לתקוף ולשאת שלל מערי ישראל הצפוניות, עִיוֹן, דן ואָבֵל-מים (טז, ד), "ואת כל כנרות על [פני] כל ארץ נפתלי" (מלכים-א טו, כ), בעוד מבריתו עם בַּעְשָא לא הרוויח לממלכתו, דבר.
אבל התקדים הזה של אסא הביא עליו ביקורת נבואית חמורה, שהוא לא היה מסוגל לשמוע; אסא הפך למלך הראשון, שגם הכניס נביא לכלא, בעינויי "המַהְפֶּכֶת"[3] (טז, י); אסא החזיר את יהודה לימי דוד, אך סיים בדומה לשלמה, והפעם, לא בגלל נשים.
__________________
[1] אבל יש סתירה גם בתוך 'דברי-הימים', כי בתחילה נאמר "בימיו שקטה הארץ עשר שנים" (י"ג, כג), וכאן מדובר על 20 שנה!
[2] ככל הנראה, רופאי אליל, וראו רמב"ם מורה נבוכים, ח"ג פל"ז, על ההבדל בין רפואה שנבחנה בניסיון, לבין רפואות כשפים, ו'ספר רפואות' אליל, 'שגנז חזקיהו'
[3] ראו ירמיהו פרק כ'