אם בני ישראל מתנהגים כמו "כּוּשַן רִשְעָתַיִם", אזי נעלם ייחודם, וכניסת שבטי ישראל לארץ כנען יכולה להיחשב כאחת הפלישות האחרות בהיסטוריה אל ארץ מעבר בין יבשות ותרבויות.

 

בעיני פרשנים והיסטוריונים, ארץ כנען איבדה חלק גדול מחומות ההגנה של ערי המדינה הכנעניות, ובמקביל גם נחלש מאד השלטון המצרי בכנען, ולכן היא הפכה למרחב פרוץ.

כשם ששבטי ישראל פלשו אליה ממזרח, כך הופיעו גם שבטים ארמיים מצפון-מזרח – "כּוּשַן רִשְעָתַיִם מלך ארם נַהֲרָיִם" (ג', ח) – וגם כפתורים ופלשתים מגויי הים (דברים ב', כג). לפלישת גויי הים יש תיעוד חיצוני עשיר, ולא כן ביחס ל"כּוּשַן רִשְעָתַיִם". אולם התופעה עצמה ברורה, והנביא עמוס (ט', ז) אף תיאר אותה במילים קצרות וחדות – "הלוא כִבנֵי כֻשִיִים אתם לי בני ישראל נאֻם ה' – הלוא את ישראל הֶעלֵיתי מארץ מצרים – ופלִשתיִים מִכַּפתוֹר – וארם מִקיר".

כלומר, אם בני ישראל מתנהגים כמו "כּוּשַן רִשְעָתַיִם" (="כִבנֵי כֻשִיִים"), אזי נעלם ייחודם, וכניסת שבטי ישראל לארץ כנען יכולה להיחשב כאחת הפלישות האחרות בהיסטוריה אל ארץ מעבר בין יבשות ותרבויות. א-לוהי ההיסטוריה הלוא הביא אז לארץ כנען גם ישראלים, גם פלשתים וגם ארמים.

במעגל הפנימי, התנהל מאבק אדיר על ההגמוניה בין הכוחות השונים בתוך הארץ – ממלכות מואב ועמון, שבטי עמלק ומדיָן, ערי המדינה הכנעניות שנותרו, והפלשתים שפלשו. עגלון מלך מואב התחיל לעשות מה שרצה בלק לפניו ולא יכול – השתלט על נאת המדבר של יריחו. ומשם, עלה להר ממש כמו יהושע, הכריח את הישראלים להעלות לו מנחה, והציב את הפסילים שלו בקרבת הגלגל, כעין חיקוי ל-12 האבנים של יהושע.

אהוד בן גרא ניצל את הרגש הדתי ואת הביטחון המופרז והשאננות של המלך השמן (="בריא מאד" - יז), והנהיג את בני אפרים ובנימין לניצחון, שהרחיק את מואב מגבול ישראל למאות שנים, והשקיט את הארץ לשני דורות. 

באדיבות אתר 929