האריות, הגפן, ומלכי יהודה

נבואת יחזקאל למלכי יהודה בפרק זה מועברת באמצעות שני משלים: במשל הראשון מדומה משפחת המלוכה ביהודה למשפחת האריות, ובמשל השני מדומה משפחת המלוכה לגפן. נראה כי שורשם של משלים אלו ואף הקשר ביניהם מצוי כבר בברכת יעקב ליהודה בבראשית פרק מ"ט:

"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ... גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (פס' ח-יב).

במשל הראשון מצויינים שני כפירים: הפירוש הרווח הוא שהכפיר הראשון הוא יהואחז. באשר לזיהויו של הכפיר השני חלוקות הדעות. השוואה בין פרק י"ט לבין התיאור במלכים ובדברי הימים, מלמדת שכנראה מדובר על יהויקים.

את מעשה הכפירים: "וַיִּלְמַד לִטְרָף טֶרֶף אָדָם אָכָל", יש לפרש כדימוי לעשיית הרע בעיני ה', על ידי שני המלכים. ומיהי הלביאה? יתכן כי היא משל לגורמים הארציים הממליכים מלכים(המהווים שלא במודע שליחיו של ה'): תחילה אלה עם‑הארץ הממליכים את יהואחז, ולאחר מכן זהו מלך מצרים הממליך את יהויקים.

יחזקאל מתאר את תפיסת שני המלכים והבאתם לבבל.

הנביא מחזק את דבריו באמצעות משל נוסף, משל הגפן הפוריה, אשר בהמשך מוטלת לארץ, מתייבשת ונשרפת. משל זה קשה מקודמו, שכן בעוד תוצאת המשל הראשון היא לכידתם של הכפירים-המלכים, במשל הזה לא נותר מהגפן דבר: תחילה היא מתייבשת כולה, וכאילו לא די בכך היא אף עולה באש. רק סיומו של המשל חושף כי הצירוף 'שבטי מושלים' בתחילתו הוא תיאור למנהיגיה שנבצר מהם למלא את תפקידם: "וְלֹא הָיָה בָהּ מַטֵּה עֹז שֵׁבֶט לִמְשׁוֹל". לו היו מנהיגים את העם כמצופה, אולי היו מונעים את תוצאות התלקחות האש במלכי יהודה.

משל זה איננו מכוון באופן ספציפי לאף אחד ממלכי יהודה, והוא חותם את הגולל על מלכותם של מלכי יהודה כולם.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון