האריה השואג

האריה כדימוי או מטפורה לעוצמה, לגבורה, לשררה, ולאכזריות רווח במקרא ובספרות המזרח הקדום. האפקטיביות של האריה כמטפורה היא כה גדולה עד שהוא נטול מטען ערכי - האריה הוא העזות בטהרתה שיכולה לבטא גבורה שלילית כמו למשל כדימוי לאשור (ישעיהו ה', כט), ויכולה לבטא גבורה חיובית כסמל ליהודה. הפרק שלנו מצטרף לשורה של מקורות במקרא ובמזרח הקדום המשתמשים באריה כמטפורה לאל, וכמו בכמה ממקורות אלה המטפורה מתמקדת במופע הקולי של האריה – בשאגה. האפשרות למצוא את האל כאריה שואג מופיעה במגוון כתובים - אצל הנביא הושע: "אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג כִּי-הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם" (הושע י"א, י). ואצל הנביא עמוס: "... ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל" (עמוס א', ב). גם במיתולוגיה, להבדיל, אנו מוצאים את אננה האלה השומרית הרכובה על אריה ו"שואגת על הארץ כרעם, אף צמח לא יעמוד בפניה".

כמו אצל עמוס, ה' השואג מופיע גם אצלנו בפרק בעימות מול הרועים (ד). 

אולם בעוד שבספר עמוס המטפורה פשוטה וישירה – ה' הוא אריה שואג המטיל אימה על הרועים ומבריח אותם, בפרק שלנו הדימוי מציע טענה מורכבת יותר:

"כִּי כֹה אָמַר ה' אֵלַי כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר עַל-טַרְפּוֹ אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יַעֲנֶה כֵּן יֵרֵד ה' צְבָאוֹת לִצְבֹּא עַל-הַר-צִיּוֹן וְעַל-גִּבְעָתָהּ" (ד). מה שמיוחד מאוד בתמונה המוצגת בפסוק זה הוא שהמבט שלנו מתמקד באריה השואג עצמו, ולא באימה ששאגתו מטילה על הסביבה. גדולתו של האריה-ה' שבפסוק זה היא בכך שהוא לא נבהל ולא מתבלבל מ"מלא רועים" - מהריבוי של הרועים המנסים להניס אותו - השאגה שלו נותרת יציבה, וחזקה. מכל התכונות שאפשר היה לגייס באמצעות הדימוי של האריה, הנביא בוחר להתמקד בריכוז, בהתמדה, ביכולת להתעלם מהרעש ומהריבוי ולהפגין נחישות, ועוצמה שפולחת את המציאות כמו שאגה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929