האם שישק איים על ירושלים?

קיומה של ממלכת דוד ושלמה האדירה היה הסתירה המשוועת ביותר למסורת המדינית-המצרית שלפיה ארץ ישראל היא פרובינציה מצרית מקדמת דנא. אם חפץ שישק לחדש בארץ את השלטון המצרי עליו למגר את בית דוד.

ירבעם היה בן חסותו של שישק המצרי (מלכים א י"א, מ), ולכן שישק ציפה לשיתוף פעולה איתו, כך שהסתערות ישראלית מצפון והתקפה מצרית מדרום נועדו לשים קץ מהיר לבית דוד בירושלים, על מנת לחדש את השליטה המצרית בארץ. חרבו של שישק הייתה, אפוא, שלופה בפועל כנגד ירושלים, ולא לחינם מדגיש הכתוב: "עלה שישק... על ירושלים" (מלכים א י"ד, כה וכן דברי הימים ב י"ב, ב). טבעי אפוא כי עם עליית שישק ממצרים אחזה חרדה את יהודה וירושלים.

אולם, ירבעם לא היה מוכן לכך. אמנם מרד בבית דוד אך לא התכוון למלחמת אחים. הנביאים כוננו שביתת נשק בין בית דוד לבין מלכות השבטים. שוב לא הייתה יהודה בעיני ירבעם אויב ורודף, ומצרים לא הייתה עוד מצילה ומושיעה, כי אם להפך. ירבעם בן נבט סירב לשתף פעולה עם שישק. ירושלים ניצלה, בלשון ההיסטוריון, בזכות ירבעם. והאסכולה הנבואית הפרגמטית מוסיפה את גרסתה שלה: "ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק ה' ובראות ה' כי נכנעו היה דבר ה' אל שמעיה לאמור נכנעו לא אשחיתם... ולא תתך חמתי בירושלים ביד שישק" (דברי הימים ב י"ב, ו-ז). סירובו של ירבעם אינו אלא תוצאה של תשובת רחבעם וכניעתו בפני ה'. כשלון התכנית המצרית הוא הד עלי אדמות לביטול הגזרה ממעל.

משראה שישק הפולש שלא נעשתה עצתו וכי בן חסותו ירבעם 'בגד בו', חרה אפו והמבצע שנועד להשמיד את בית דוד ולהחריב את ירושלים הפך מסע עונשין נזעם נגד ירבעם וממלכתו.

הכתובת המצרית מתארת את המאורע כמות שהיה ואת אשר השיגה ידו של שישק בסופו של דבר. ואילו המקרא מתאר לצורך ענינו, תורת ההשגחה, את אשר היה צפוי ונמנע בחסדי ה'.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת