האם מנשה היה רשע גמור או ששב בתשובה? השאלה העומדת מאחורי שאלה זו היא: מדוע נגזר החורבן? האם בגלל חטאים שהצטברו במהלך הדורות כחטאי מנשה ונפקדו על הבנים, או בגלל החטאים של דור החורבן, דורו של צדקיהו, האחראי לגורלו שלו?
בספר מלכים מנשה מוצג כמלך הרשע ביותר מכל מלכי בית דוד הן בשל העבודה זרה שעבד, והן בשל העובדה ש"דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה" (מלכים ב כ"א, טז). בחטאות מנשה נחתם גזר הדין על ירושלים שתחרב. דבר זה כתוב בספר מלכים שלוש פעמים, ואפילו התשובה הגדולה ששב יאשיהו מלך יהודה לא הועילה לבטל את גזרת החורבן.
אולם, לא זאת דמותו של מנשה הנשקפת לנו מתוך ספר דברי הימים. עיקר החידוש הוא שבדברי הימים מסופר ששרי הצבא אשר למלך אשור לכדו את מנשה ואסרוהו בנחושתיים והביאוהו לבבל ושם, בצרתו, חזר בתשובה והתפלל אל ה' ותפילתו נשמעה והוא שב אל ירושלים למלכותו "וידע מנשה כי ה' הוא האלהים" (דברי הימים ב ל"ג, יג). לאחר מכן ביצר את עיר דוד וסילק את האלילים מבית ה'.
העובדה שבעל ספר מלכים השמיט את הדברים מעידה על שינוי בגישה להערכת המעשים האלה של מנשה. לפי תפיסתו של ספר מלכים, תשובתו של מנשה לא היה בה ממש, ועל כן אינה ראויה להיזכר. ואילו לפי ספר דברי הימים תשובתו הייתה תשובה הגונה.
נראה, שעיקר הבעיה כאן אינה אישיותו של מנשה כשלעצמה, אלא החיפוש אחרי טעם מספיק להצדקת חורבן בית ראשון וגלות בבל.
ספר מלכים תולה את החורבן בחטאות מנשה, ואילו ספר דברי הימים תולה את החורבן בחטאות דורו של צדקיהו, דור החורבן. אולם גם כאן אין מחלוקת זו מייצגת השקפות סותרות ומנוגדות זו לזו, אלא שתי נקודות השקפה משתי זוויות ראיה שונות, שכל אחת מהן משקפת מציאות אמיתית. כלל גדול הוא, שאם הכתוב מעיד על אסון מסוים שבא כגמול על חטא מסוים, אין הכוונה לשלול אפשרויות אחרות להסבר אותו האסון.
ספר מלכים מדגיש את רציפות הדורות הגורמת לחטא של האבות שייפקד על דור הבנים, וספר דברי הימים מדגיש את האחריות של כל דור לגורלו שלו,
ושני הדברים אמת, ומשניהם יוצאים לקחי מוסר משמעותיים.
עוד על הפער שבין המסופר בספר מלכים למסופר בספר דברי הימים ניתן לשמוע בשיעורו של הרב יעקב מדן
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך מחברותיו של עמוס חכם (פרקי היום בתנ"ך שהועברו ברדיו)