האם נותר עם?

הפרקים החותמים (ס"ה ו-ס"ו) חוזרים למאבק מול (יהודים) עובדי אלילים בפולחנים זרים ומכעיסים – "זֹבחים בַּגַנוֹת... היֹשבים בַּקברים... האֹכלים בשר החזיר..." (ג-ד), תופעות שהחלו ביהודה בהיקף נרחב, בימי מנשה, עם הייאוש מדרך ה', וההשתלבות במרחב האלילי.

אבל הפתיחה (א-ב) מפתיעה. ה' כמו מתפלל המבקש את עמו:
"נִדרַשתי לְלוֹא שָאָלוּ,
נִמצֵאתי לְלֹא בִקְשֻני,
אמרתי הִנֵני הִנֵני אל גוי לא קֹרָא בשמי;
פֵּרַשְׂתי יָדַי כל היום אל עַם סוֹרֵר
ההֹלכים הדרך לא טוב, אחר מַחשְבֹתֵיהֶם"...

האם עדיין נותר עם?
הצפון ושפלת יהודה, גָלוּ. בין הנותרים ביהודה יש רבים שאין בהם שום רצון לקרוא בשם ה', או אפילו להשתייך לעם ה'. הפתרון מתחילת ישעיהו הוא 'השארית', 'עבדי ה' הנאמנים':
"... כן אעשה למען עֲבָדַי, לבלתי הַשחית הכל;
... בְחירַי ועֲבָדַי ישכנו שמה" (ח-י).

בניגוד לבלבול השורר בו סובלים עבדי ה', יבוא יום ההבחנה בין עובדי ה' לבין עוזביו:
"...הנה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ, ואַתֶם תִרעָבוּ,
הנה עֲבָדַי יִשתוּ, ואַתֶם תִצמָאוּ,
הנה עֲבָדַי יִשׂמָחוּ, ואַתֶם תֵבֹשוּ" (יג-יד).

אז ייברא העולם מחדש, השמים והארץ, בירושלים של שמחה, בלי בכי וזעקה, ובאריכות ימים מופלאה. אפילו "החוטא" יגיע לגיל 100. איך יתחולל הנס הזה? בזכותם של אלה ששומרים על המשכיות, שהענפים שלהם מתחדשים כמו בעץ זקן, שהדורות הקודמים נותרים יבשים על הגזע, ומחזיקים את צינורות החיים שבתוכו.

"כי כִימֵי העץ ימי עמי...
כי זרע בְּרוּכֵי ה' הֵמה,
וצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָם" (כב-כג);

זו מקבילה מדויקת לנבואה המשיחית הראשונה (י"א, א-ט):
"זאב וטָלֶה יִרעוּ כאחד,
ואריה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶבֶן,
ונחש עפר לַחמוֹ,
לא יָרֵעוּ ולא יַשחיתוּ בכל הר קדשי,
אמר ה'" (ס"ה, כה).

באדיבות אתר 929