האם ישעיהו הלך ערום ויחף?

בנבואה קצרה וסתומה זו מצטווה ישעיהו לעשות מעשה שימחיש את החורבן הקרב של מצרים וכוש בידי אשור, ובכך לצאת נגד הבריתות שנכרתו עימן. נבואתנו מהווה מעין חתימה לשתי הנבואות הקודמות שעסקו בכוש (י"ח) ובמצרים (י"ט). 

♦ "לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶךָ, וַיַּעַשׂ כֵּן הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף".

ציווי מתמיה זה עורר בין הפרשנים מחלוקת עקרונית ביחס למעשים נבואיים סמליים מסוג זה בספרות הנבואה. עיינו בדברי הרמב"ם ובתגובת האברבנאל. מהם הטיעונים שמעלה כל צד?

הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ב פמ"ו):
"המשלים הנבואיים האלה... הם במראה הנבואה בלבד. אין הם מעשים מציאותיים של החושים החיצוניים... והאל נעלה מכדי שישים את נביאיו לצחוק ולעג בעיני השוטים ויצוה עליהם לעשות מעשים לא מקובלים... וכן הוא באשר לדברו: ׳כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף׳, זה היה רק במראות אלקים".

אברבנאל:
"ותמה אני.. אם יש לנו פתח פתוח להכחיש פשוטי הסיפורים ולומר זה היה במראה הנבואה ומפעל הדמיון או זה היה בפועל, איש כל הישר בעיניו.... והנה ראינו הנביאים עושים מעשים בפועל כדי שישאלום אדם מה המה אלה והם ישיבום כל אשר דבר ה׳, לפי שהדברים שיראו בעין יתפעלו (=יותירו יותר רושם) מהדברים הנשמעים..." 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"