מהו ההסבר לשאיפה ולהכרעה של דוד לבנות בית לה' ב'קץ הנדודים'?
הנבואה הראשונה של נתן הנביא היא רעידת אדמה תיאולוגית. ה' החזיר את נתן הנביא בלילה כדי לעצור את דוד אחרי שכבר נתן לו אישור נבואי לעשות כלבבו "כי ה' עמך" (שמואל ב ז, ג; יז, ב). המסורה (בספר שמואל) שמרה את ההלם בפסקה באמצע פסוק (ז, ד). דברו הראשון של הנביא נמצא מנוגד לנבואה המפורשת, ודוד לא יבנה בעצמו את הבית לה'.
מדוע אישר הנביא לדוד את חזונו ותוכניתו ואמר לו שה' עימו בכל? מדוע עצר ה' את הנביא בלילה? מדוע דוד לא יבנה את הבית לה'?
באמת, הרעיון של דוד נכון מאד, אלא שעדיין אין לו בית, כי בית מלוכה איננו תקרת הארזים מהלבנון, אלא השושלת - בן שיישב על כסא אביו בעיר המלוכה היא עיר דוד, מה שעוד לא היה כל ימי השופטים וימי שאול. רק כאשר יהיה בית מלוכה לדוד, ייבנה גם הבית לה'.
לא נאמר בפרק הזה שום דבר על המלחמות הרבות של דוד ועל הדם הרב ששפך, גם אם בצדק נלחם. הסבר זה ייתן דוד עצמו באחרית ימיו, בדבריו אל שלמה, שבימיו ישרור שלום כשמו, והוא כתוב בדברי הימים (-א כב, ח-ט). אולם בפרק נבואת נתן (גם כאן, וגם בדברי הימים-א יז) לא נתפרש מי ימלוך על כסא דוד אחריו, ושלמה עצמו עוד לא נולד.
תגובת דוד לנבואת נתן בשם ה' אחרי התיקון והדחייה מבטאת את עומק התודה הנרגשת על עצם הבחירה בו ובזרעו מכל האדם, ועל ההבטחה שבנו ישב על כסאו "עד עולם" (שמואל-ב ז, יג, טז; יז, יב, יד), וגם אם יחטא וה' יביא עליו עונשים וייסורים, לא יודח זרע דוד מכסא המלוכה. זהו המהפך הגדול.
בפרק בדברי הימים מופיע חידוש משמעותי מאוד (בסוף הפרק הקודם, טז, לז-מב), והוא ההפרדה הפיזית, וההפרדה בעבודת ה', בין הארון לבין המשכן. גם אחרי העלאת הארון לעיר דוד - המשכן בלי הארון, הוא "הבמה [הגדולה] אשר בגבעון", שם העלו "עֹלות לה' על מזבח העֹלה תמיד לבֹקר ולערב, ולכל הכתוב בתורת ה' אשר צִוה על ישראל", ושם "צדוק הכהן ואחיו הכהנים", וראשי המשוררים "הֵימָן וידוּתוּן", ואילו "לפני ארון ברית ה'" הוצבו רק 'אסף ואחיו' "לשרת... תמיד לדבר יום ביומו", בשירת הקודש, שהרי לא היה שם מזבח, ולא עבודה.
ההפרדה הזאת (שלא נזכרה אצל דוד בספר שמואל) נזכרת רק אצל שלמה בספר מלכים (-א ג, ב-ה), ואילו כאן היא מתוארת בהרחבה כהפרדה בקודש בין ברית ה' לבין העבודה, כתוצאה היסטורית מנדודי הארון; זהו ההסבר לשאיפה ולהכרעה של דוד לבנות בית לה' ב'קץ הנדודים', כי רק שם אפשר יהיה להשיב את ארון ברית ה' אל המשכן-הבית, ולקיים בבית האחד את האחדות העליונה של הברית והתורה עם העבודה ושירת הקודש - "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט).