פרק ס' מתאר חזון של אחרית הימים, שבו טבעו של עולם משתנה והחיבור שבין עולם החומר והרוח חוזר למציאות שבה הרוח שליט בחומר ומכתיב את המציאות.
הצהרת הפתיחה של הפרק מדברת על הכבוד האלוקי הנגלה לעיני בשר ומאיר את דרכו:
"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח. כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה" (א-ב)
החלפת התאורה הטבעית של העולם הנברא באור אלוקי-רוחני, היא ביטוי מובהק לפריצת הגבולות שבין עולם הרוח לעולם הטבע, גבולות הקיימים בעולם הטבעי הרגיל המוכר לכולנו. שינוי זה הוא מסממני ביאת המשיח ואחרית הימים.
האור הראשוני בעולם, לא היה אור הנתון לסדרי הטבע אלא אור הנובע מכוח נוכחות השכינה בעולם, ולכן הוא מושפע מחטא וקלקול ולכן המדרש מתאר שה' החליט לגנוז אותו לצדיקים בלבד. גניזתו מפאת חטא העתיד להתרחש מורה על כך שאין כאן עונש, אלא תובנה שכבר מתחילת הבריאה עדיף להעביר את הנהגת העולם ממסלול של חומר המושפע ישירות מן הרוחניות להנהגה הפועלת על פי חוקי טבע.
הרעיון שישנו אור רוחני שיופיע לעתיד לבא ויאיר את העולם באור הבוקע מנוכחות שכינה ולא מכוחות הטבע, המתבטא באותו המדרש בענין גניזת האור, לקוח מתוך הפסוקים שלנו. האור הזורח על ישראל איננו אור השמש אלא כבוד ה' – "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח" ועל כן איננו מושפע מן התהליכים האטמוספריים הרגילים המכתיבים אור וחושך – "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה" (ב). הארץ (=הטבע) והלאומים (=ההשגחה הטבעית בעולם) מושפעים מחושך וערפל, אך עליך יזרח ה' וכבודו יתן את האור. מוטיב זה הפותח את הפרק חוזר גם בסופו:
"לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלקיך לתפארתך. לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך. ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" (יט-כ)
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון