זכריה מנבא שלעתיד לבוא יבואו כל הגויים לחוג את חג הסוכות. מדוע דווקא חג הסוכות יהפוך להיות החג האוניברסלי?
ביום טוב ראשון של סוכות קוראים בהפטרה את הפרק האחרון בספר זכריה (י"ד).
בנבואה זו זכריה מתאר את יום ה' בו מתגלה מלכות ה' בעולם, וכתוצאה מכך יש זעזוע גדול בעולם: מלחמה של ה' בגויים; רעידת אדמה; בקיעת נחל מירושלים לים המלח; ליקוי מאורות. התוצאה של המהלך הגדול הזה היא: "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (ט). אחד הביטויים של מלכות ה' בעולם הוא שגם הגויים מכירים בה' ובאים לירושלים לעובדו. כך מנבאים ישעיהו ומיכה: "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים… וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם:... כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב', ב-ג; ובשינויים קלים - מיכה ד', א-ב); כך מנבא צפניה: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג', ט) וכך מנבא גם זכריה: "והָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת" (טז). בשונה מהנביאים האחרים, זכריה ממקד את עבודת ה' על ידי הגויים דווקא בחג הסוכות. מדוע?
המפרשים מסבירים שמלחמת ה' בגויים תהיה בחג הסוכות, ולכן בכל שנה יבואו לירושלים לזכרון של אותה מלחמה: "כי מפלת גוג תהיה בחג הסוכות ויעלו לחוג החג לזכרון הנס שנעשה ביום ההוא" (מלבי"ם). לפי זה, המפלה הגדולה של הגויים במלחמה תביא אותם להבנה שה' הוא המלך, ולכן יחגגו את היום שבו הגיעו לתובנה הזו. אולם, נראה כי ישנה משמעות לחגיגת חג הסוכות מעבר לציון התאריך של המלחמה.
בחנוכת המקדש הראשון, שנערכה בחג הסוכות, ייעד שלמה את המקדש להיות מקום תפילה לא רק לעם ישראל אלא גם לכל העמים: "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ… וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי" (מלכים א ח', מא-מג). נראה כי אין זה מקרי ששלמה וגם זכריה מייעדים למקדש ייעוד אוניברסלי וכורכים אותו דווקא בחג הסוכות.
מעניין לשים לב, שהמצוות של חג הסוכות יכולות להיות בעלות משמעות אוניברסלית:
נטילת ארבעת המינים, מסמלת את התפילה לגשם שהוא צורך קיומי בסיסי שכל העולם זקוק לו, ולא רק עם ישראל.
קורבנות החג, השונים מכל הקורבנות של החגים, ומספרם מגיע ל70 - מסמלים את 70 אומות העולם, כפי שאומרת הגמרא: "אמר רבי אלעזר: הני שבעים פרים (של סוכות) כנגד מי - כנגד שבעים אומות" (סוכה נ"ה, ב). ומסביר רש"י: "שבעים פרים - פרי החג שבעים הם… כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם, לפי שנידונין בחג על המים".
הישיבה בסוכה, מסמלת ארעיות ופשטות, ובכך מביאה את כל בני האדם למכנה משותף פשוט שסביבו כולם יכולים להתאחד. רוב השנה האדם סגור בביתו ומנותק מאחרים, מתבצר בתוך ההגדרות והבטחונות המקיפים אותו. הקירות, המחיצות וההגדרות מונעים את הקשר בין אנשים שונים; גם תחושת המלאות והגאווה מונעת את מלכות ה' ומפרידה בין אנשים.
בסוכות כולם יוצאים החוצה, ומשתווים זה לזה בדירת הארעי, ובכך יכולים להרגיש את השגחת ה' עליהם וגם את השוויון ביניהם. מתוך מציאות כזו אנשים מפנים בליבם מקום זה לזה וגם לשכינת ה' בתוכם. הענווה, הפשטות ותחושת הארעיות מאפשרות את החיבור בין אנשים ואף את מלכות ה' עליהם.
חג הסוכות - החג אשר בו מתפללים על הצרכים הקיומיים של העולם כולו, ובו מתאחדים כולם בפשטות ומבינים את קטנותם אל מול בורא העולם, הוא החג אשר בו נפתחת האפשרות לכל באי העולם להתאחד סביב עבודת ה'.