האוירה הדתית בתקופת שיבת ציון

מועטים בספרינו הרשמים שאפשר ללמוד מהם על הלך רוחו של העם בפירוש, אבל יש לדון על הלך רוח זה מכלל דברי המנהיגים ומתוך יחס העם אליהם ואל מעשיהם.

יחס העם אל מנהיגיו היה של ציות והכנעה (למשל: י'; א, יב) מתוך בקשת רצון אלוקים ומתוך תקווה לחדש את תפארת ימי הקדם (על זה מעידות ההכנות לבניית המקדש כבימי שלמה (ג', ז), חידוש סדרי המקדש שתיקן דוד (ג', י), העמדת ששבצר וזרובבל מזרע דוד בראש העולים (א'-ב'), וביחוד דברי חגי וזכריה (זכריה א', טז-יז)).

הרעיון המשיחי ורעיון 'השארית' ברוח נבואות אחרית הימים מילאו את הלבבות (מחגי ב', ו-ט אנו למדים שראה במקדש תנאי ראשון להגשמת חזון אחרית הימים, ומשום כך "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון". וכן משמע מדברי זכריה). גדולה היתה ההתעוררות לעזוב את חטאי האבות (למשל: ט', ז), לעשות "ככתוב" (ג', ב) ולהתכונן לקראת הגשמת יעודי הנביאים. 

להלך רוח זה מכוונים דברי מנהיגי העם וברוח זו השפיעו עליו. בדברי הזקנים לתַּתְּנַי מפעמת רוח של הכרת החטא (ה', יב), והיא מפעמת גם בתפילות עזרא ונחמיה (ט', ו-טו; נחמיה א'; נחמיה ט') ובכח הכרה זו מזעזע עזרא קהל גדול ומניע אותו לחרטה, לוידוי על עוונתיהם ועוונות אבותיהם ומביא אותם לקורבן מכאיב זה של הפרדת משפחות.

אמנם מתוך המשך הדברים ניכר שהיו גם אנשים בין השבים שלא היו תמימי דעה עם עזרא וחבריו (למשל בעזרא י': הכהן הגדול אינו משתתף בפעולת עזרא וגם רוב השרים מסתייגים ממנה), אבל לתנועה של מרד לא הגיעו ועל המון העם לא השפיעו.

בכל עצרות העם, החל מזו של עזרא ועד חתימת האמנה בימי נחמיה, השתתף קהל רב מאוד, אנשים, נשים וטף. למרות הסבל הכלכלי פעלו דברי חגי וזכריה, עזרא ונחמיה, והעם התעורר לפעולות מאומצות, כמו בנין הבית, הקמת חומת ירושלים, הפרדת משפחות וקבלת עול מצוות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, מבוא לספר עזרא ונחמיה.