דרושה פרספקטיבה חיצונית

בלעם חשב מלכתחילה שאין דרך צבאית נגד ישראל, וכעת השתכנע גם שצירופי כוחות לקללה על עם ישראל לא יצליחו. רק עכשיו היה מוכן לפנות אל המדבר ולקבל נבואה 'מונותאיסטית', שבה מתאחדים כל השמות וכל הצירופים.

במשל הראשון בפרקנו אמר שני דברים, שהכעיסו את בלק עד ניתוק יחסים –

1. מחנה ישראל נפלא ומבורך כולו – "מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרֲרֶיךָ אָרוּר" (ט).

2. "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם" (ח) יביא לו ניצחונות עצומים, הוא ישלוט כאריה, ואין מי שיוכל לו.

במשל הנבואי האחרון אמר עוד שני דברים לעתיד, שאולי הרגיעו את בלק –

1. יקום מנהיג לוחם מישראל שיכה את מואב וימחץ – אבל זה יקרה רק "באחרית הימים" (יד) (שפירושם במקרא 'הימים האחרים') – "אֶראֶנוּ ולא עתה, אֲשוּרֶנוּ ולא קרוב" (יז).

2. יאבד עמלק שילחם נגד ישראל – יתחזק מושב הקֵיני שיצטרף לישראל – אבל לבסוף "וגם הוא עֲדֵי אֹבֵד" (כד).

בלק לא יוכל לנצח את ישראל, אבל גם לא ייפגע אם יֵשב בשקט בדור הזה. די היה לבלק ולמואב בצפירת הרגעה זו. אבל למה ה' נצרך לנביא-קוסם זה? למה אין תורת משה בלי בלעם?

מעולם לא שמענו בתורת האמת דברים כל כך טובים על עם ישראל. ספר במדבר מלא משברים, חטאים, חרון אף ואסונות – היחיד שדיבר טוב על ישראל הוא בלעם (מחוסר בררה). אם משה יאמר לישראל "מה טֹבו אֹהָלֶיךָ יעקב, מִשכְּנֹתֶיךָ ישראל" (ה), יתמהו בני ישראל: האם הוא עומד למות? האם הוא מצפה שנמליך את בנו אחריו? – ולא יאמינו.

נבואה כזאת, רק מפי זר יכולה להישמע כדבר-אמת, ולעטר את סידורי התפילה לדורות.

לקריאת הפוסט מאת הרב דוד סתיו 'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'

באדיבות אתר 929