דין בעמים

בפרקים א’-ב’ מופיעה סדרת נבואות תוכחה המכוונות כלפי עמים שונים: א',ג-ה - דמשק (ארם); א',ו-ח - עזה (פלישתים); א',ט-י - צור, א',יא-יב - אדום; א',יג-טו - בני עמון; ב',א-ג - מואב; ב',ד-ה - יהודה. לכל הנבואות מבנה זהה – ‘על שלושה פשעי... ועל ארבעה לא אשיבנו’, והן מפרטות את הפשע הרביעי והחמור מכולם, שעליו ה’ לא יסלח. הקובץ חותם בנבואה תוכחה על פשעי ממלכת ישראל (ב',ו-טז). זו הנבואה הרחבה והמפורטת ביותר בקובץ והיא מהווה את עיקרו ותכליתו.

א. לחמש הנבואות הראשונות בקובץ יש מכנה משותף מבחינת הסגנון ומבחינת אופי הפשעים ונמעניהם. שימו לב להקבלה בין הנבואה הראשונה לחמישית, ולדמיון ולהדרגה בתיאור הפשעים בנבואות השלישית, הרביעית והחמישית.

ב. הנבואה הראשונה בקובץ (א’,ג-ה) מופנית לארם, שפגעה ושיעבדה את תושבי הגלעד שבעבר הירדן המזרחי באכזריות. עיינו ברקע למעשה אכזרי זה במלכים ב י”ג,ז. עונש הגלות המושת על ארם (ה) חוזר גם בנבואות על עמים אחרים, אבל רק כאן נזכר שם המקום אליו יגלו - ‘קיר’. ראו את נבואת עמוס לקמן ט’,ז, וחשבו מה מסמלת חזרת ארם לקיר.

ג. הנבואה השישית והשביעית בקובץ נבדלות מחמש הנבואות שקדמו להן בכמה היבטים: 

1. עיינו בנבואה על מואב, ובדקו מהו החידוש העקרוני בפשעי מואב, ומה הוא מלמד על שורשן של נבואות התוכחה לעמים. תוכלו להיעזר בדבריו של מ' וייס: ‘בשמוע המאזינים שפשעו המכריע של מואב לא היה אחת מפעולות האיבה השכיחות והבלתי נשכחות כלפי ישראל אלא מעשה חד פעמי נגד מלכו של אדום, הופתעו ותמהו, ולא הסיקו את המסקנה שהדבר הקובע בשפיטתו של ה’ אינו למי נעשה העוול אלא מעשה העוול כשלעצמו בלבד'.

2. עיינו בנבואה על יהודה (ב’,ד-ה) ובחנו במה נבדל חטא יהודה משאר החטאים שנזכרו לעיל. חשבו מהו הפער בין ישראל לעמים המשתקף בהבדל זה, וכיצד הוא משתקף גם בנבואה על ממלכת ישראל.

ד. לסיכום, נסו לשער מדוע נקבע רצף הנבואות הללו כהקדמה לנבואה על ישראל, ומהו הלקח לישראל העולה מקביעת נבואת התוכחה במהלכו של רצף זה.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"