דור הולך ודור בא

המלך שאול: הראשון למלכי ישראל. "בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם" (ט', ב); מְשִׁיחַ ה'; "אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל  הָעָם" (י', כד);  - "וְרוּחַ ה' סָרָה מֵעִם שָׁאוּל" (ט"ז, יד)...

דוד, הנער מבית לחם: "אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (ט"ז, יב); "יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר" (שם, יח); - "וַה' עִמּוֹ" (שם)...

כך דרכו של עולם: דור המייסדים מוחלף בדור ההמשך. דפוסי הנהגה משתנים, אורחות חיים אחרות. המנהיגים הצעירים מכירים את רוח הזמן ומדברים בשפתו של הדור החדש.

רוח העם עם ההנהגה הצעירה: "בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים. וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו. וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים! וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה" (י"ח, ו-ט).

כך חולפת תהילתו של דור הראשונים. זקני המנהיגים, הפוליטיקאים, הסופרים והאמנים, הרבנים והמחנכים מתבוננים בהשתאות ובתסכול על הצלחתם של הצעירים הכריזמטיים והרהוטים. אינם מבינים את שפת הנוער והדור החדש, וסבורים שכל מה שבנו מתפורר. גנבו להם את המדינה. הם רודפים את הצעירים ומצרים את צעדיהם כדי להציל את העולם הישן, המוכר והבטוח. גם כאשר הצעירים משתדלים לשכנע שהם מעריכים את מפעלם, ממשיכים את דרכם – קשה להם לקבל וקשה לוותר. האם רק מותו של המלך הזקן יאפשר למנהיג החדש להשתחרר ולהוביל את הממלכה בדרך החדשה?

באדיבות אתר 929