דווקא המנורה

...רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ (=כלילה, מִקשה אחת),
וְגֻלָּהּ (=הגל שלה)* עַל רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ,
שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת (=יוצקות שמן)
לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ;
וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ,
אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ;

זהו האור של בית שני – נרות המנורה, לא אש מן השמים; הכול היה תלוי בהעלאת האור בידי אדם, מלמטה, במספרי העולים לארץ, באמנה לשמירת התורה, בבניית החומות על ידי נחמיה, במשפט ובצדקה שבנבואת זכריה (ח, טז-יט), ובמרד החשמונאי .

כל העולם ידע, שבבית המקדש היהודי אין פסלים, ויש מנורת זהב טהור – בעיני העולם, זה התחליף היהודי – במקום פסלים, מנורה – והאויבים שאפו לקחת את המנורה, עיקרו של בית המקדש היהודי.

ההתנגשות מול אנטיוכוס לא התחילה בגזרות הדת, אלא (שנתיים לפני כן) בשוד המקדש עם המנורה (מקבים-א א', 25-20); חורבן ירושלים בידי טיטוס הוצג ברומא, מול סוסי הקיסר, כהובלת המנורה לרומא על ידי היהודים המנוצחים.

היהדות החרבה לקחה גם היא את המנורה והציבה אותה בבתי הכנסת ובבתי היהודים. מאות רבות של מנורות מימי התלמוד נחשפו בחפירות בבתי-כנסת ובבתי יהודים, על משקופים ומזוזות, ועל רצפות פסיפס בבתי-כנסת יהודיים. מכאן הפכה המנורה לסמל היהודי החשוב ביותר, המובהק והידוע בכל הדורות, כלפי פנים וכלפי חוץ כאחד. 

המנורה שחזרה לירושלים מקשת טיטוס דווקא, הפכה לסמל המדינה, שעוצב גם לפי נבואת זכריה עם "שתי שבלי הזיתים" (ד, יב), מימין ומשמאל למנורה. אחת ייצגה את זרובבל השליט (מזרע בית דוד), ואחת את יהושע הכהן הגדול.
ממלכה ומקדש – מדינה ותורה.

______________________________

* "גַל' נָעוּל, =מַעְיָן חָתוּם" (שיר-השירים ד, יב) – כאן מעיין שמן שנוצק משני הזיתים.

באדיבות אתר 929