מזמור ע"ג מתאר מהפך אישי, שינוי של תפיסת עולם בכל הנוגע לשאלת הצדק בעולם. מה הוביל למהפך הדרמטי? מסתבר שלא הסבר מלומד או תיאוריה חדשה אלא עצם המפגש הישיר עם האל במקדשו.
לא רבים המזמורים המתארים באופן כה דרמטי ודיכוטומי התרחשות של מהפך אישי. אין כאן רק שינוי אישי מסוים בהנהגות החיים אלא החלפת תפיסת עולם ונקודת מבט.
בתחילת התהליך, האדם מתבונן בעולם ורואה את הצלחת הרשעים. הוא נאלץ להודות, ללא בושה, כי הוא מלא בקנאה על הצלחתם של הרמאים. הצלחה שהרשעים ממנפים אותה לביטויי גאווה, עזות פנים כלפי אלוקים והטלת קלון באנשי הארץ. הרשעים השלווים כופרים בקיומו של אלוקים ומולם המאמין מלא הנגעים מתקשה להבין את הצדק בעולם.
אבל בסוף התהליך, לבו של האדם שהחמיץ למראה הצלחת הכופרים, מתחלף בלב השואף לקרבת אלוקים. האדם חדל מלהרהר אחרי בוראו, והולך כבהמה ההולכת אחרי רועה נאמן, וידו אוחזת ביד האלוקים.
מה הוביל למהפך, מה הוליד את השינוי? מקום אחד. כל התהיות, הקושיות והתמיהות מחזיקות מעמד רק "עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל" (יז). ברגע שמגיע האדם אל המקדש, התמונה מתבהרת מיד ואחרית הסיפור מובנת כמעט מאליה. האדם מבין שהמציאות שראה עד כה הייתה מציאות מדומה בלבד, חלום בלהות ותו לא. אין כאן הסבר מלומד או תיאוריה חדשה, עצם המפגש הישיר עם האל במקדשו מחולל מהפך. האדם בורח אל האלוקים, אין לו כלום מלבדו.
מול הרשעים שהורחקו מהאל, האדם מתקרב ומבין שעצם הקרבה היא הטוב האבסולוטי. במקום להבין את מלאכת הבורא בעולמו, טוב לחסות בקרבתו ולהתענג עליה. ובמילים אחרות - 'דברים שרואים משם, לא רואים מכאן'.
באדיבות אתר 929