געגוע לאלוקים

מזמור קל"א הוא מן המזמורים הקצרים בתהילים, אולם נראה שבעבר המזמור היה קצר אף יותר. פסוקים א-ב הם תפילת יחיד, ופסוק ג הוא תפילת הציבור - "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".

גם מזמור ק"ל פותח בתפילת היחיד – "...מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'. אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי… נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר" (ק"ל, א-ד). לאחר התפילה האישית באה סיומת שאינה אישית אלא ציבורית – "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה'..." (שם, ז).

הדמיון בין הסיומות של שני המזמורים מעיד על כך שמזמורי יחיד שולבו בתפלת הציבור, ונוספו להם סיומות בשם הציבור (ראה גם פרק כ"ה). לפנינו עדות קדומה לאחד השלבים בהתהוות תפילת הציבור ובהתהוות המטבעות הקבועות של התפילה.

עתה אנו יכולים לחזור ולהתבונן במזמור הקצרצר ללא פסוק הסיומת: "ה' לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי: אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי" (א-ב).  ומה עושה שיר לפלא? דומה שכל תשובות שבעולם לא יצליחו לתת הסבר מלא לחידה זו - מדוע שיר אחד מדבר אל ליבם של קוראיו, ושיר שני אינו מצליח לתפוס את מקומו.

מזמורנו/ שירנו הוא פלא. עוד לפני שאנו מבינים את כל מילות השיר ואת פשרו המדויק, מנגינת המילים מדברת אל שומעיה. המזמור מבטא חלום וגעגוע של אדם לא-לוהיו כהתרפקות תינוק על שדי אמו. המזמור פותח בתחושה של התבטלות כלפי א-לוהים - "ה' לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי" (א). אם השיר היה מסתיים במשפט זה, דומה שהוא היה קצת זר לנו, אולם תיאור התינוק המתרפק בשלווה על אמו מביא אותנו לגעגוע גדול לא-לוהים, ולמאיסת האגו שעומד כפתח חטאת רובץ אל מול נפשינו, שמחד מתגעגעת לא-לוהים אך מאידך שבויה בגבהות לב.

כשקראתי את המזמור רציתי לכתוב אותו קצת אחרת –
ה' גָבַהּ לִבִּי וְרָמוּ עֵינַי וְהִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי:
ואף על פי כן חש אני געגוע לרגעים בהם
שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי:

ועל כן א-לוהי,
קבל אותי
אסוף אותי אל חיקך,
כי אליך איחל.

באדיבות אתר 929