יחזקאל הכיר את התרבות הפניקית ובפרקנו אנחנו מקבלים הצצה אל גן העדן המיתולוגי של הפניקים. האם הוא דומה לגן העדן שלנו?
יחזקאל הכיר היטב גם את התרבות הפניקית, והשתמש בה כנגד הפניקים. "דָנִאֵל" החכם (כ"ח, ג) מֵעלילות אוּגָרית הקדומה (נזכר לעיל עם נֹח ואיוב; י"ד, יד-כ);
"גן אלהים... בעֵדֶן" (כ"ח, יג) מֵעלילות גִלְגָמֵש (והדומות לה); וגם גן פלאי של "כְּרוּב מִמְשַח (=מדוד למלכות, בתוך חוּפַּת) הסוֹכֵך". תיאור גן העדן בעלילות העמים שונה והפוך מהגן הטבעי שנטע ה' עבור האדם; בתורה הגן הוא ללא כרובים, הללו מופיעים "מִקֶדֶם לגן עדן" (בראשית ג', כד), אחרי גירוש האדם. בגן המיתולוגי היו מתהלכים על "אבני אש" (כ"ח, יד), ופירות העצים בגן היו אבנים יקרות, משובצות ב'סוֹכֵך', ובהן 9 מאבני החושן (כ"ח, יג / שמות כ"ח, יז-כ). בתורה הן על לב הכוהן, האדם.
בתורה ה' פונה אל האדם. במיתולוגיה, בני אדם מחפשים אגדות 'מופלאות'.
המשותף העיקרי בין גני העדן ביחזקאל ובתורה הוא הגירוש בגלל החטא, וחטאי צור, שהם גאוות העושר העצום, והמסחר הבינלאומי, שהתמלא "חמס" (כ"ח, טז) – ביטוי המזכיר את חטאו של דור המבול.
ברוחו של יחזקאל, הוספתי וגיליתי בצור את 'החטא ועונשו', בהקבלה למלכי ישראל: חירָם ישב על כסא אביו, ומלך 34 שנה. חירָם כיבד את דוד ושלמה, ואת ה' א-לוהי ישראל (מל"א ה', טו-כה). אחרי שרשרת רציחות השתלט אֶתְבַּעַל כהן עַשְתֹרֶת על צור, וגם על צידון, והוא אביה של איזֶבֶל (מל"א ט"ז, לא), אשת אחאב.
גם עמרי השתלט על ישראל במלחמת אחים, אחרי שרשרת רציחות; איזֶבֶל הביאה לשומרון את פולחן הבעל והאֲשֵרה, והעצימה את הרציחות בהריגת נביאי ה'. הבת עתליה העבירה את תרבות הרצח עם פולחן הבעל, גם לירושלִַם.
סַנחֵריב הכניע ופיצל את צור וצידון לשתי ממלכות חלשות, ונְבוּכַדְרֶאצַר החריב את צור היבשתית במקביל ואחרי חורבן ירושלִַם.